יום ג', 9/4/1957
רבות מחשבות בלב איש וכו' [משלי י"ט, 21]. אומנם איחרתי קצת קום וחשבתי כי לפני בוקר שלם לעבודה מתוכננת - קודם כל השלמות היומן המפגר. אך קפץ עלי רוגז מפינה שלא פיללתי. ב"דבר" וב"הארץ" דברי גיורא במסיבת עיתונאים שהתפוצצתי מהם. הוא בכלל מדבר יותר מדי לפירסום ואינו מצטיין בגמישות של ניסוח - לבו הולך יותר אחרי מילים כדורבנות. אבל הפעם הגדיל לעשות! הצהיר הצהרות בענייני מדיניות חוץ - פסק הלכות על תורת [דוקטרינת] אייזנהאור, על יחסים דיפלומטיים עם גרמניה וכיוצא באלה, כאילו כל אלה בסמכותו של מזכיר מפא"י, ומשהגיע לעניין שלכאורה הוא נושא שלו - בעיית היחסים הפנימיים במפלגה, ובמיוחד יחסי ב"ג-מ"ש, השמיע דברים שהם חיפוי על האמת וסילוף גמור של האמת, ואלה החשיכו עלי את עולמי וגרמו לי רתיחה ועוגמת נפש שלא הרגשתי זה כבר. אשר "למחלוקת" בין דב"ג לבין מ"ש - כותב "דבר" בהכניסו את המילה "מחלוקת" לתוך גרשיים - בעקבות הערה(!) שהשמיע רה"מ בגבעת חיים, אמר ג"י כי "הפרשה חוסלה לאחר שהובהרו העובדות", "יוספטל העיר כי רכישת 24 המיסטרים הראשונים בוצעה ע"י שרת". "נכון כי שרת פרש מוועדת החוץ אך הסיבה לכך היא כי הוא חושב שאינו צריך לעסוק במדיניות חוץ לרגל פעילותו המפלגתית הענפה. אין כל אמת בפירושים שניתנו בעיתונים שונים לפרישה זו".
איזה גיבוב של כזבים - ומפי גיורא! אלו עובדות "הובהרו" – ומתי? מה עניין 24 ה"מיסטרים" - "שנרכשו ע"י שרת" - לסלע המחלוקת העיקרי: אם בא הרכש הגדול הודות לפרישתי או שזו הייתה עלילה חסרת שחר? ואיך זה אפשר לסרס החלטה שלי ולהציג את פרישתי מוועדת חו"ב, שבאה תוך מחאה נוקבת ומפורשת נגד ב"ג, גם נגד הוועדה כולה שנסתאבה בעיני, כפרי התעסקותי היתרה בענייני המפלגה, שכאילו אינה מניחה לי פנאי לישיבות אותה ועדה? אלי, אלי, מדוע אין הם עוזבים אותי לנפשי? מדוע הם מוכרחים לחטט מחדש בפצעים שממילא מסרבים להגליד ולהוציא אותי מכלַי שוב ושוב? איזו רשות יש להם לסלף את התנהגותי האישית בעיני הציבור?
עד הצהריים עסקתי אך ורק בפרשה זו. חיברתי מכתב למערכת "דבר" - כתבתי ומחקתי והעתקתי שלוש-ארבע פעמים.
[המכתב נמצא בתיק צמוד ליומן ומובא להלן:]
למערכת "דבר", באר-שבע, 9 באפריל 1957
תל-אביב
לרגל דברי הסבר שנמסרו במסיבת עיתונאים ע"י חברי וידידי גיורא יוספטל בתפקידו כמזכיר מפא"י בדבר פרישתי מהוועדה המדינית של מפא"י - דברים אשר אין לי ספק ביושר כוונתם - הרשוני נא להעיר:
א. מעולם לא טענתי, כפי שאמר ג"י, בהתאם למה שנתפרסם ב"דבר", כי רכישת 24 ה"מיסטרים" הראשונים "בוצעה ע"י שרת". ציינתי רק את העובדה, אשר איש אינו מכחיש אותה, כי "מיסטרים" אלה נרכשו בימי כהונתי כשר החוץ וכי היה לי ולמשרד החוץ חלק בסידור רכישתם.
ב. אבל הוויכוח שנתעורר היה לא בשאלת ה"מיסטרים" הראשונים אלא בעניין אחר לגמרי. הוגד בפומבי - אינני יודע על יסוד מה ולשם מה - כי רכישות הנשק הגדולות שבוצעו אחרי התפטרותי נתאפשרו ע"י התפטרותי. אין זו מובאה מילולית, אבל זו הייתה משמעות הדברים שנאמרו. גירסה זו הכחשתי נמרצות - בכנסת ובמקומות אחרים. אני חוזר ומצהיר כי לגירסה זו אין כל שחר ובידי עובדות להוכיח זאת.
ג. התפטרתי מהוועדה המדינית של המפלגה מפני שבמצב שנוצר לא ראיתי לעצמי כל אפשרות להישאר חבר בה.
ד. צר לי מאוד כי עלי להעמיד דברים על אמיתם בצורה זו. בשום שלב של התפתחות העניינים לאחר שהתפטרתי מהממשלה ביוני שעבר לא השמעתי מצדי בפומבי דבר ולא יזמתי בירור פומבי או לא-פומבי בשאלות הקשורות בהתפטרותי, אבל לעתים איני יכול להימנע מלהגיב על דברי אחרים באותו עניין, כשאין הם מתיישבים עם העובדות הידועות לי וכשאי-תגובתי עליהם עשויה להתפרש כמתן אישור להם מצידי.
בב"ח
משה שרת
כתבתי מכתב מלא זעם לגיורא:
גיורא היקר מאוד, באר שבע, 9.4.57
אני מלא השתוממות וצער. מדוע לא ראית לעצמך מנוס ולהוסיף עוד סילוף אחד על הסילופים הרבים שמתפרנס מהם הציבור בתקופה האחרונה? מדוע לא יכולת לענות לשואליך כי באותו עניין שמעה הוועדה הודעות של שרת וב"ג ודברי כמה חברים אחרים ובזה העניין נגמר? לשם מה ההודעה הלא אמיתית, כי "העובדות הובהרו"? איזה עובדות הובהרו? האם הובהר כי ב"ג צדק או כי אני צדקתי? מי הבהיר כאן מה?
אבל לא זה העיקר. העיקר הוא בן שני סעיפים.
ראשית, איזה צורך היה לך להגיד כי 24 המיסטרים "נרכשו על ידי שרת"? כלום על זה היה פעם ויכוח? הן על-ידי שימת דברים אלה בפי אתה יוצר רושם, כי ביחס לדיבה שהוציא עלי ב"ג כי בהיותי שר החוץ אי אפשר היה לרכוש נשק כורכים לא שיגרתיות - אני מקבל עלי את הדין!
ושנית, מדוע ראית עצמך מחוייב להסביר סיבות יציאתי מהוועדה? ואם הסברת - מדוע שוב חיפית על האמת? הן יכולת בכל הפשטות לומר לשואל כי זה עניין אישי של מ"ש וצריך לשאול אותו.
גיורא, אתה אינך נוהג כשורה. לא תצמח שום ברכה מהשיטה להעלים את האמת. אין זה מעורר כבוד ואין זה מחזק כלל את שלום הבית. זה פועל בכיוון הפוך. כאשר חיפית על האמת בתשובתך ל[משה] מייזלס מ"מעריב" [הכוונה כנראה לכתבת מ"מ ב"מעריב", 28.3.57, שבה נאמר בסופה: "מזכיר מפא"י ד"ר ג' יוספטל פנה מספר פעמים אל שרת בבקשה לשקול מחדש את עמדתו (התפטרותו מוועדת חו"ב של מפא"י). לבסוף הסכים מר שרת לקיים בירור חברי נוסף"] - החרשתי, כמו שלא הגבתי על הרבה פגיעות בשמי ובמעמדי ובאמת שלי בכל ההשתלשלות של הפרשה האומללה, הנמשכת זה שנים. אבל הפעם לא אוכל לשתוק. אם רמבה מפרסם עלי כל מיני בדותות ועלילות ב"הבוקר" או ב"חירות" ואני אינני עונה - שום בר-דעת לא יאמר כי על ידי כך אני מאשר את הדברים. אבל אם מזכיר מפלגתי מצהיר משהו הנוגע לי - ודווקא מזכיר מפלגה שאני משתף איתו פעולה בלב ונפש - ואני עובר על דבריו בשתיקה, הריני חותם עליהם. לסלף כך את עמדתי בעיני הציבור אינני יכול ואיש לא יוכל לדרוש ממני זאת. לא אוכל להסכים כי תתגבש מסורת כי ביחס אלי מותר לספר הכל ואני לא אכחיש משום דרכי שלום או תוך חרדה לכבודה של המפלגה. אני שולח מכתב למערכת "דבר" ובו אני מגיב על הסילופים העיקריים, לא על כולם (למשל, הודעתך כי "העובדות הובהרו" נשארת ללא תגובה) ואני מציע לך בכל הרצינות והידידות לא לעכב את פירסומו.
העתק מכתבי ל"דבר" מצורף.
שלך
משה
העתקתי את המכתב ל"דבר" במכונה עברית גרועה שמצאתי כאן. שלחתי לגיורא העתק המכתב למערכת. הוספתי על המכתב למערכת פתק אישי לשורר, כי לא יעז לעכב פירסומו. מצאתי ב"בית היא"ס" שליח-מצווה, קבלן תל-אביבי אחד העובד בבאר-שבע שקיבל על עצמו למסור עוד הערב את שני המכתבים לתעודתם. ידעתי איזה כעס אעורר על עצמי אצל חברים "רודפי שלום" - כיצד זה אני מוציא ניגודים פנימיים כאלה החוצה. פעם אחת עלי ללמד את אלה לקח כי אסור לזייף אמת, כל שכן על חשבונו של חבר שנפל קורבן לדיבה ולתסביכי נקם. המפלגה הזאת מוכרחה להתרגל לאי-הסתרת האמת בדבר שערוריות המתארעות בקירבה והנהפכות ממילא לנחלת הציבור. שימת המילה מחלוקת במרכאות וההכחשה הסתמית והמטומטמת של "פירושי העיתונים" הם גילויי ריקבון מוסרי והשתלטות של כסל גמור על התבונה הפשוטה.
בעיצומה של מרקחה פנימית זו נקראתי פעם אחר פעם למטה: בא מזכיר רביבים, אחריו שני חברים ממשאבי-שדה, אחרי כן נציגי מועדון הקצינים ובין זה לזה טילפנו אלי מחצרים. קבעתי ביקור ברביבים ביום ה', בחצרים בליל שבת, במשאבי-שדה במוצ"ש. הפצרת הקצינים הייתה כה לבבית ונמרצת - והרי מועדון זה היה הגוף הראשון בנגב שהזמינני להרצאה - עד שהחלטתי ללון פה ביום א' על מנת להרצות אצלם באותו ערב (פירוש הדבר חמש הרצאות תוך השהות הקצרה הזאת - בינתיים נקבעה הרצאתי בבאר-שבע גופא לשבת בבוקר) וביום ב' לעשות את הנסיעה הארוכה מפה לירושלים ומשם לחמדיה.
אך קבעתי כל התאריכים האלה, והנה צלצול מירושלים. רוחמה מודיעה על מברק שנתקבל מצפורה: היא חוזרת בשבת זו! נחרדתי מאוד. האומנם כה נשתבשו שם היחסים? אך תהי הסיבה אשר תהיה - יש לקבל את הדין. ובכן עלי לצאת מפה בשבת אחה"צ. אכזבה למשאבי-שדה, המנהלת איתי חליפת מכתבים זה חודשים. שברון לב למועדון הקצינים - כ-200 איש ואישה. והרבה פחות עבודה בשקט. לעומת זה טוב בדיעבד שהוקדם שובה של צפורה, למעני ולמען הבית בירושלים ולמען נסיעתנו לאוסטרליה.
רק אחה"צ ניגשתי לעבודה ממש ופתחתי ביומן - לסתום פער של עשרת הימים האחרונים.
הובא לי "מעריב" ובמקרה נתקע מבטי בכותרת "יוספטל מסביר פרישת שרת". זו הייתה אפתעה - חשבתי כי העניין נתחסל בעיתוני הבוקר ושוב לא הייתה בו חדשה בשביל "מעריב". התחלתי לקרוא והנה גירסה אחרת לגמרי מדברי גיורא, וזה לשונה:
מה בדבר היחסים בין ב"ג ושרת - נשאל בין השאר. הוא סיפר כי הערתו (עדיין "הערתו"!) של ב"ג במרכז "איחוד הקבוצות והקיבוצים" בגבעת חיים, שחל שינוי מכריע באספקת הנשק אחרי החילופים במשה"ח, פגעה בשרת. שרת הודיע בוועדת חו"ב של מפא"י, כי רכישת 24 ה"מיסטרים" הראשונים בוצעה על ידו לפי הסכם עם ר"מ צרפת א' פור וגם המו"מ על קניית נשק נוסף התנהל בתקופת כהונתו. שרת הוסיף כי הערת ב"ג עלולה לגרום להמעטת חלקו בפרשת הרכש (ניסוח מאוד מסורבלי לגמרי לא אלגנטי, אך בכ"ז משהו ברור וגלוי - לגמרי לא לפי נוסח "דבר"!). התקיים בירור בוועדת חו"ב, שני הצדדים הסבירו עמדותיהם והפרשה נגמרה (זה תיאור נכון, אם כי מאוד יבש ורשמי, ולא נאמר כאן כלל וכלל כי "הובהרו העובדות"). שרת פרש מהוועדה כיוון שהוא סבור כי אינו צריך לעסוק עוד במדיניות חוץ במסגרת פעילותו המפלגתית (גם אם לא מוסבר אף כאן מ ד ו ע סבור שרת כך, מכל מקום אין סילוף בקביעת העובדה, בעוד שבגירסת "דבר" יש סילוף ממאיר - כאילו פרשתי מוועדת חוץ מ ח מ ת רוב עיסוקי בעניינים אחרים של המפלגה. אבל לפי "מעריב" לא נסתיים בזה העניין, יען השואל הוסיף לשאול ולדחוק את גיורא אל הקיר, ואילו גיורא לא השתמט, אלא הפליט דיבור יותר ברור וגלוי, אם גם שוב מגושם ולא מדוקדק). כיצד יכול איש, שהקדיש כל ימי חייו לעבודה מדינית, לפרוש לפתע מעבודה זו - נשאל יוספטל (אין כמוך, חברי העיתונאי!). השיב מזכיר מפא"י: "הוא סבור כי מאחר שהערת ב"ג עלולה להקטין עברו (איזו הגדרה לא קולעת, אך בכל זאת ברורה המשמעות), אין באפשרותו להמשיך ולעסוק בשטח זה".
מייד טילפנתי לת"א וביקשתי את גיורא. גילוהו והוא טילפן. הסברתי לו איך נרעשתי ועד כמה בערה בי חמתי בבוקר למיקרא נוסח "דבר", ובאיזו מידה תוקן המעוות על ידי "מעריב". הוספתי כי על ידי כך אין מתחסל פשע "דבר", כי הוא העיתון הנקרא על ידי רוב ציבורנו ונוסחו מקובל כמוסמך. אין אני שש כמובן לפירסום מכתב שלי למערכת - מוטב בהרבה כי "דבר" עצמו יתקן עצמו על ידי תוספת דברים, או גיורא יפרסם הערת תיקון - אבל אם לא זה ולא זה, כי אז מוכרח מכתבי להתפרסם כרע במיעוטו. ביקשתי כי יידבר בעניין זה עם שורר.
בלילה טילפנתי לשורר במערכת ומצאתיו טורח על ניסוח התוספת. קרא לי אותה בטלפון וערכתיה לאמר:
"לדברים שנתפרסמו אתמול ממסיבת העיתונאים עם מזכיר מפא"י, ג"י, מוסיף סופרנו: ג"י אמר כי דבריו של דב"ג בג"ח נתפרשו כאילו משמעותם היא שפעולות הרכש הגדולות, אשר בוצעו לאחר פרישת מ"ש מהממשלה, נתאפשרו ע"י פרישתו. בוועדת החוץ של מפא"י ציין מ"ש את העובדות המוכיחות לדעתו כי גירסת דב"ג אינה נכונה. הוועדה שמעה הודעות בעניין זה מפי מ"ש ודב"ג ובזאת ראתה את העניין כגמור. מ"ש לא ראה לעצמו אפשרות, נוכח המצב שנוצר, להישאר חבר בוועה"ח של המפלגה".
המטרתי אש וגופרית על ראשו של חיים שורר עקב הפחדנות, האווילות והזיוף, המַעטים קלון על "דבר" והופכים אותו לכל מה שהוא רוצה - רק לא לעיתון. חוסר ההגינות שבדבר, ההתעללות באמת והפקרת כבוד חבר - על אלה נמאס כבר לדבר. אין תקנה! באיזה מאמץ עלה לי תיקונו של סילוף זה ומה מיותר היה.
אחרי ארוחת הערב ביקרתי את יעקב ומרים ברגמן [בן ראש פינה, היה עם מ"ש בביה"ס לקצינים בקושטא] בחדרם. הזכרנו נשכחות מימי ראש פינה וצפת [בימי מלחה"ע הראשונה, עם גירוש יהודי דרום הארץ ע"י השלטונות התורכים, עקרה משפחת שרתוק מיפו בפסח 1917 לראש פינה כעבור זמן-מה, משנפתח בצפת בית יתומי מלחמה, הלכו רבקה ועדה, אחיות מ"ש, לעבוד בו; מ"ש, אז בצבא התורכי, נהג לבקר את משפחתו שם בהגיעו ממקום שירותו בחלב].
סידרתי טלפונית עם פוריה ועם הנהג יצחק בת"א מסירת חומר פרק היומן השבועי לברקת לבדיקה ואחר כך לדפוס ומשלוח ההגהות אלי לבאר שבע.
בלילה טילפן חיים. בישרתיו בוא אימא שהוקדם. הוא עמוס עבודה ולא יבוא ללוד. הוא מצפה לשנינו לסדר בחמדיה.
