[1]  לערוק.

[2]  תלמידי המח' השמינית והשביעית של ג"ה טיילו ב-1913 על גבי חמורים לאזור ים המלח ולעבר-הירדן, שם הגיעו לאס-סַלְט והעפילו אל פסגת הר הושע בגלעד. על רשמי הטיול, ששיאו היה בהעפלה לגלעד, ר' להלן מכתב 79.

[3]  לוחמי המרד הערבי בהנהגת פייצל בן השריף חוסֵיין ו"לורנס איש ערב".

[4]  רבקה נסעה לירושלים במטרה לשכנע את אחיה לערוק ולהישאר בארץ. במכתבה אליו מ-3.8.1917, שהגיע אליו לפוּוֵילַה ב-21.9.17 (ה' תשרי, ע"ח), כתבה:

משה יקירי, תמול קיבלתי את מכתבך ולמרות העצב אשר הוא השרה בי שמחתי עליו שמחה רבה. העובדה כשהיא לעצמה, שאפשר כי תבואנה ידיעות ממך, היא מעודדת ומנחמת מעט. אך מה יהיה אם עוד תרחיק מזה? מי יודע... ומתי יבוא יום, אשר תחדל להתרחק ממנו ותתחיל להתקרב אלינו; יום אשר תתקרב בו גם אליך אל עצמך, ותרגיש כי הינך שלך ולא של אחרים? .. [---] בשבת היו פה צפורה ורחל קטינקא. [---] הילדים בכלל מתפלאים על שאינך כותב להם כלום והצדק איתם במקצת. בייחוד חבל מאוד שלא כתבת לפני צאתך מי-ם. אשלח להם את מכתבך מסַלְט [לא נמצא], ואולם גם הוא לא יכפר, כי אינך מזכיר בו את הבית אף במילה אחת. בחשבי שתצא מי-ם ביום ו' [27.7.1917], שלחתי לך על שם [יעקב] טהון תיבת דבש, מכתב ו-3 ממחטות. היה מוכן למשלוח גם סל ענבים, אשר רציתי שתכבד בהם גם את הקומנדן [שירהולץ] ובייחוד את ריזה [שָרָת מ"ש] בשמי. ואולם לא רצו לקחתו. ומה יהי גורל הדבש? האם אפשר שישלחוהו אליך? [---] בשובי מירושלים היה מצב רוחי מרומם. ידעתי כי לא עשיתי שום דבר מעשי בנסיעתי, ואולם הרגשתי שהיה לה ערך גם בשבילך גם בשבילי, וזה שימחני מאוד ועודדני. אך עתה מתחיל העצב הרגיל שוב לחדור ללב. במצב רוח זה לא טוב לכתוב מכתבים. קשה לי לכתוב לך גם מפני זוכרי בכל רגע את מצבך הקשה והבלתי בטוח. נשיקות לך, רבקה (אמ"ש).

[5]  רגע ההכרעה לערוק.

[6]  מפקד היחידה שירהולץ.

[7]  מחברות צפורה. באותה תקופה היו שתיהן שותפות לחדר ברחובות. לימים רעית יהושע ברנדשטטר ואח"כ המשורר אהרון זאב.