שבת, 30/3/1957
התעוררתי ב-11.30, זאת אומרת ישנתי תשע שעות! כל חלומותי על עבודה שאעשה פה התנפצו אל המציאות. אך אמרתי גם זו לטובה שהצלחתי לישון מיכסת לילה שלמה ועוד תרמתי שעתיים לכיסוי הגירעון של ליל נדודים הקודם.
כשירדתי למטה לטלפן נפלתי לתוך זרועותיו הפתוחות לרווחה של הזקן [אריה] שנקר אשר שש עלי כמוצא שלל רב ונשקני מנשיקות פיו. התברר כי היה חולה קשה - לקה בדלקת ריאות - ועודנו בבחינת מחלים. מייד זימנני לסעוד בצהריים עמו ועם רעייתו. לא נותר לי זמן אלא לקרוא קצת בעיתוני השבת ולטלפן לירושלים. הזמנתי שלוש נשים: את ז'נט לוריא ואת זלדה [עיראון] ואת הניה שרף. משום מה חשבתי כי גם השלישית ראויה להודעה ישירה. זלדה וז'נט היו נלהבות לבשורה על הולדת בן ליעל. הניה נמצאה שכובה במטה עקב איזה מיחוש ומסרתי את הידיעה על ידי [הבן] יאיר. אחרי הארוחה הספקתי לישון עוד כמחצית השעה - הגעתי לשחיתות מוסרית מסוכנת! - ומיהרתי להיארז לנסיעה. הנהג התאכסן עמדי במלון והחשבון "קפץ" עד 23 ל"י, הכל על המפלגה.
התוכנית הייתה טבריה-יגור-עין-החורש. ביגור נקלעתי לתוך מסיבה משפחתית חמה: בתיה ומנדלי וכל ילדיהם, כשגיבור היום הוא אבינועם הבר-מצווה, יהודה ובניו ובתו, לרבות רנה אשת שלמה, שהגיעה כמעט עד האובניים, ואילן בעל הלה, ועוד כמה ידידים טובים של בתיה ומנדלי מחיפה, ולבסוף דוד וברכה. רק קמתי לנסוע, כשדרכי אץ לי להגיע לעין החורש בטרם חושך כאשר הופצר בי, והנה באמתחתו של יהודה "תוכנית" - תסכית נגינית לבר-מצווה, שיצאה, כרגיל אצל יהודה, מקורית ומעניינת. לבר-מצווה היגשתי חגיגית את השעון שקניתי בהונג-קונג, תוצרת שווייצריה.
נסעו איתי הלה ואילן. דיקלמתי להם את ה-''Bergidylle" ["אידיליית הרים" של היינה] בעברית והתפעלו. ליד חדרה עברו למונית על מנת לרדת ליד קיבוץ יקום מדרום לנתניה, שבו עורכת הערב מקהלת "רינת" קונצרט. המשכתי לבדי לעין החורש וכשהגעתי היה חושך גמור.
נתקבלתי בחדרו של נחום הרצברג, ידידי מלטרון, אחד מעמודי המשק והחברה. אשתו נחמה - בעלת בית רחבת-לב, עומדת בראש "המוסד החינוכי" - בית ספר בשפת "השומר הצעיר". להם שלוש בנות, כולן "גזעיות", הבכירה והצעירה נטלו תשעה קבין של חן ואילו הבינונית, חיילת, התרכזה בגובה ובחוסן. הבכירה נשואה לטייס בן גן-שמואל, מכירה את קובי ושאלה עליו. שוב כיבוד ושוב זיכרונות עבר והסברת ענייני הווה במשק ובקליטת עלייה מצפון אפריקה ובחדשות אשר בפי עולי פולין האחרונים. הלכנו בסך - כל בית הרצברג, לרבות החתן - לחדר האוכל. כשחזרנו לחדרו של הרצברג הופיעו אורחים חשובים שזומנו במיוחד: שלושת חברי מפא"י שבקיבוץ, כולם אישים דגולים, מוותיקי המשק ומהתופסים עמדות מפתח בו, אחד מהם הוא [אליהו] אחי עובדיה פורת. חקרוני בלי סוף על אסיה, עד שבאו אבא קובנר ואשתו, אף הם חברי עין החורש, והעתיקו את ציר השיחה לעניין המחתרת שרצחה את קסטנר.
ההרצאה הייתה לחוויה - על כל פנים בשבילי, סבורני גם בשביל הקהל. זו הייתה הרצאתי הארבעים על ישראל באסיה. היה רק הקיבוץ - אבל הוא כולו, לרבות כל הנוער מהשביעית ומעלה. הטיפוס האנושי הממוצע נראה כמעולה ביותר. ישבו אל שולחנות מכוסי מפות שעמדו במפוזר ועם זה נתקבל רושם של אולם מלא וציבור מלוכד. מקצת הרווחה כאילו סייעה עוד יותר לריכוז ולדריכות תוך ישיבה נוחה והרגשה של מסיבה חברתית. הקשר עם הקהל היה חי ביותר, רוטט כל הזמן ומתיז ניצוצות חשמליים - הבעות פנים ערות ביותר ותגובות צחוק עליז על כל דבר לצון. דיברתי שעתיים וראיתי כי נותרו לי דברים בעלי חשיבות כדי עוד מחצית השעה. שאלתי אם עוד יעמוד בהם כוחם וענו במקהלה להמשיך. ואף על פי שהשעה הייתה כבר מעבר לחצות פתחו בשאלות, מהן ענייניות ומהן וכחניות. כאן נשתבשה השורה ונשתרבבה נימה פולמוסית-עוקצנית לתוך חילופי הדברים. [אברהם] בן-שלום מ"על המשמר" חרג ממסגרת הרצאתי הניתוחית-עובדתית והחל מסיק ממנה מסקנות כרוחו ומשיג מכוחן על מדיניותי כרה"מ ונוטה לי חסד רב בהביעו תקווה כי עתה משנוכחתי וכו' הרי בעתיד אתקן דרכי. במעטה של עברית חלקלקה האופיינית ל"שומר-צעיר" טיפוסי הייתה זו חוצפה וסכסכנות. עניתי לו כגמולו, אך לא מיציתי איתו את הדין כדי לא לעכור את האווירה הנפלאה יתר על המידה, ונשארתי רותח ללא מוצא לקיטור. לעומת בן-שלום שביקש בהרצאתי סימוכין לתורת מפ"ם קם פורת המפא"יי לתבוע עלבון מסע סיני מהביקורת שהשתמעה עליו בדברַי. קיצורו של דבר, חלה ירידה מפסי התורה לשמה ונפגם האופי הלימודי שאני מתאמץ לשוות להרצאה זו. אבל החמימות האנושית והיחס החברי הטוב, חדור האמון, של "השורה" נשאר עומד בעינו. משתמו הדברים - בהכריזי כי זהו השואל האחרון, וחסל - הוגש כיבוד: קפה לוהט ועוגיות. יצאתי מידיהם קרוב לאחת וחצי, הגעתי הביתה בת"א אחרי שתיים, כתבתי קצת יומן להפגת המתיחות ושכבתי קרוב ל-3, לאחר שביקשתי את הדואר להעירני ב-7. לכתחילה קיוויתי להגיע לירושלים עוד הלילה, אך בגלל השעה המאוחרת התפשרתי עם עצמי ללון בת"א, אבל לא על חשבון בוקר העבודה בירושלים.
