יום ו',  29/3/1957

 

שכבתי אמש קרוב לשתיים ואירעה לי תקלה אשר לא ידעתי כמותה זה עידן: מיאנתי להירדם. אם משום המתיחות הנפשית של הנאום במוזיאון, או עקב הכיבוד של סוניה זילברלסט שלקה בשפע מיותר, או מחמת המחשבות שהחלו להטרידני על הנאום שעלי לשאת בוועידת "בני ברית" ביום ב' בערב - הופעתי הפומבית הכללית הראשונה מאז התפטרותי - אחת היא בגלל מה, נדדה שנתי ונבצר ממני תת תנומה לעפעפי. קמתי וכתבתי וחזרתי ושכבתי ושוב קמתי וכתבתי, עד אור הבוקר. בשש נרדמתי וב-7.30 טילפן דוד מחיפה.

בעיתונות דברים סתומים בתכלית מפי המרשילד בשובו לניו-יורק מביקורו בקהיר. דאג זה לימד לשונו להשמיע באוזני כל דברים שאינם אומרים ולא כלום. בינתיים פירנסה העיתונות את הציבור במשך כל השבוע בבשורות על נכונוּת נאצר להתפשר עם חופש שיט ישראלי לפחות במפרץ אילת. התקשיתי מאוד להיפתות לנחמות קלות אלו - דומני כי רק מי שאין לו מושג מהעיקשות הערבית מסוגל להיתפס להן.

ועוד בעיתונות - של בוקר ושל אחה"צ - הכרזת גולדה בעוברה בלונדון על ידי ביביס"י כי בשום פנים לא תסכים ישראל להצבת או"ם בתחומה, ולו גם ככוח סימלי גרידא. כזכור הייתה זו גולדה שהכריזה לראשונה כי כוח או"ם חייב לחצוץ בין מצרים וישראל - כמובן, בהנחה צידקנית כי הוא יחנה אך ורק בתחום מצרים. דומני כי כבר אז העירותי כי על ידי תביעה זו התחייבנו למעשה על הצבת הכוח גם מעברנו, אלא יד הבנתנו בהילכות המשטר הבינלאומי לא הגיעה כדי הבנת ההיגיון הפשוט הזה.

ביליתי כשעה במרכז המפלגה - שיחה עם אפרים [ברוידא] על עתידו של "מולד" וטיפולים אחרים. בינתיים שקעתי בענייני משפחה. דואר שהגיעני מירושלים הביא מכתב קורע לב מצפורה על יחס ללה לנסיעתה לניו-יורק.הגיעו הדברים לידי כך שצפורה מוכנה לוותר כליל על ביקורה אצל הבת ולחזור מלונדון הביתה. הרצתי מברק מפורט לללה ולגדעון בו התאמצתי לנסח נזיפה חמורה בלשון רכה ככל האפשר. המברק יצא לא קצר ועלה 17 ל"י. כתבתי לצפורה מה שהברקתי. הכינותי מעטפה גדולה למשלוח לצפורה ולילדים בלונדון - חוברת "מולד עם [תרגום] היינה שלי, גזירי עיתונים והמכתב. מעטפה זו התכוננתי להוביל לרמת השרון ולמסור אותה בידי מרק יפה הטס ביום א' ללונדון. הבירורים באל-על ובסוכנויות אחרות מי ומי הטסים ללונדון מחר וביום א' ומי מבין אלה יהא מוכן לקחת מעטפה אף הם גזלו זמן רב ותודה יאתה לפקידות של לשכת הקשר בת"א על סיוען היעיל. כל החיפזון היה להדביק את צפורה בלונדון בטרם תמריא לניו-יורק, בהנחה כי בכל זאת תמריא.

עניין אחר שטיפלתי בו אתמול והיום הוא כלכלת בית שמש "עיירתי". סוף סוף תפסתי את עילם והתרעתי באוזניו על שערוריית הקולנוע. הודה בפה מלא כי אין כל הצדקה לעיכוב שחל בעניין זה שנה וחצי. אין הקולר תלוי אלא בארדיכל שהיין אשר דגר וטחר על התוכנית כשנה, ובסוף הגיש תוכנית היאה לקרן רוקפלר ומשנתבקש לתקנה ולהתאימה לאפשרויות המציאותיות שוב ביטל כמחצית השנה ועדיין התוכנית בידו, אלא שהוא עומד סוף סוף להגישה בשבוע הבא. אמרתי לעילם כי אם לא יישמר מועד זה אגש בעצמי אל אותו ארדיכל ואז לא ישכח את שיחתי איתו עד יומו האחרון. עילם הסכים להניף עליו גם שוט זה. בינתיים גילה לי עילם כי הולך ומתעכב על לא דבר גם מפעל אחר בבית שמש – מכון וכותנה ולבוטנים של המשביר, אשר היה הופך את בית שמש מרכז לכל סביבתה החקלאית. מייד פגעתי באפטר אשר לא ידע מצב העניין, אך הוא התנדב מייד לבררו ואחר כך הודיעני כי דרש דו"ח דחוף על מנת להזיז את ביצוע התוכנית מנקודת הקיפאון. ובכן יש סיכוי כי העניינים יזוזו.

כך באתי לדירתי לארוחת הצהריים ומצאתי את בעלי הבית נרגשים. בעל הבית הפליט "מזל טוב" ואמר כי יש ידיעה מניו-יורק. נדרשתי לטלפן מייד לאחותי. הלב הלם מהתרגשות. ללה שלי ילדה!? סוף סוף ילדה?! טילפנתי ל-62118. ענה הרי. אומנם כן, דודיק טילפן מברק שנתקבל בירושלים וזה לשונו:

YOSA born. Weight 7.5. very handsome. Yael fine""

[יוסא נולד, המשקל 7.5 (ליטראות), נאה מאוד, יעל כשורה]. מה פירוש YOSA? איזה מין שם הוא זה? והעיקר - זכר או נקבה? לפי הצורה הרי זה שֵם בת, אם בכלל שם הוא, אבל להלן נאמר  handsome - תואר המקובל לגברים - אבל על דרך לצון אפשר לגרוס אותו גם לנשים ושוב עניין מבולבל ואין לדעת. קיללתי גנדרנותו של דור זה שאינו מסוגל לבשר בפשטות: "נולד בן" או "נולדה בת" וחסל, ויהא הכל ברור. טילפנתי למיברקה בירושלים וביקשתי שיקראו באוזני אותו מיברק. נענו ברצון והנה השם אינו YOSA כלל אלא YOFA. לא חָכמתי אף קורטוב נוסף! מהיכן נמצא להם שם כזה - הן איננו בנמצא כלל. מה זה - סירוס של יִפְעָה? או שמא הכוונה היא יוֹפַע? במקרה הראשון - בת. בשני – בן. ושוב אין לדעת. צלחה עלי הרוח והיזמנתי מייד את מספרם של גדעון ויעל בניו-יורק. מעשה ניסים - הפקידה אמרה כי בתור רק שיחה אחת וזו כבר מתנהלת, הרי שיש לי סיכוי לקבל את נ"י תוך דקות ספורות. ואף אומנם - לא עבר רבע שעה וקולו של גדעון נשמע בחלל השפופרת. girl? a or boy a Is it" [זה בן או בת?] צווחתי לתוך אותו חלל. התשובה באה ניצחת וגאה: "!boy a" [בן]. מה השם? שאלתי.  "י ו ת ם",  הכריזה הבת-קול. כיצד הפך יותם ל-YOFA? ודאי לכותב במברק בחיפזון וברשלנות פיתרונים. על יותם זה כתבה לי ללה זה זמן ושאלה אישור ואף נתתיו. ובכן יש לללה בן בכור ולי נכד שני! לא הרפיתי מגדעון ואמרתי: הבריקו מייד לאימא כי תבוא, שום שואה לא תתחולל בדברי ימי עולם אם תנכח בברית. גם מצווה לך להזמין את אמך מקליוולנד לאותו יום. תשובתו הייתה חיובית, אך דומני בשפה רפה. אמרתי כי אם לא תטוס אימא ביום ד' הקרוב, ספק אם תטוס בכלל עקב קושי להשיג מקום באווירון. מזה, דומני, התרשם. לבסוף הרימותי קולי ואמרתי: "הקשב היטב, אני בא להביע רעיון היסטורי. אימהוּת מחייבת התחשבות באימהוּת! הבינות? מסור זאת ליעל". הבין היטב ופה היה לי רושם כי הדברים חדרו ללב. שאלתי ליעל. אמר כי כבר ירדה פעם מהמיטה (הילד הופיע ב-1 בלילה, הווה אומר ב-8 בבוקר אצלנו, ואילו שיחתנו התקיימה קרוב ל-3, זאת אומרת ב-8 בבוקר אצלם). אמרתי לו כי אני מלא התרגשות של שמחה לאושרו ואני מחבקו ומנשקו.

טילפנתי לעדה: "יותם!" טילפנתי לגב' קוגל בחולון בשביל סבתה וסבא. עוד קודם טילפנתי לשאול ולשרה, אך כשרציתי לטלפן שוב ולבשר את השם המפורש, כבר היה מספרם מנותק למנוחת הצהריים. שוב טילפנתי לעדה וביקשתי להודיע את הבשורה לרחל קטינקא [זאב] בת"א, לבתיה ביגור ולדוד הכהן בחיפה. בינתיים קרבה וכמעט עברה השעה שקבעתי לנסיעה. מהר-מהר כתבתי פתק נוסף לצפורה על שיחתי הטלפונית עם גדעון ויצאנו לדרך. אך קודם כל ניגשנו למיברקה. שלחתי שלושה מברקים: אחת ליעל: "ליותם יאה מיכתם; ליעל - תמיד אורו יָהֵל; לגדעון - הידד על ראשון האון". חתום: אַבְסַבָּא. אחד לצפורה: מילה אחת - "ינחמך". היא תבין. ואחד לקובי ולרנה: "הבה נגילה".

עשיתי חשבון: המברק של הבוקר עלה יותר מ-17 ל"י. השיחה הטלפונית עלתה 21.600 ל"י. המברקים עלו יותר מ-10 ל"י. פירוש הדבר, הוצאתי על ניכדון זה, ביום הראשון לחייו, סך 50 ל"י. ניזכרתי כי הולדת ללה עצמה עלתה לי בסה"כ חצי ל"י!

יצאנו באיחור רב והסטייה לרמת השרון כדי להגיע לביתו של מרק יפה [הטס ללונדון ומוכן לקחת את המעטפה לצפורה] הוסיפה חטא על פשע. זו הייתה נסיעתי הארוכה הראשונה עם הנהג החדש שלי, יצחק פוזננסקי, עולה פולין טיפוסי, ב"דה-סוטו" הכבדה. נוכחתי עד מהרה כי הוא שייך לסוג המהולל והנכסף של "נהג אדיב וזהיר", אשר זרים לו כל יצר לשטוף ולגַמֵא כביש וכל תפישת בזק של רגע-כושר לעבור על פני הרכב שמלפנים. ובהיותו כזה עוד דאג לשאול אם אין היא ממהר יותר מדי. אמרתי כי אין קיימת בשבילי מהירות יתירה, אבל לעולם לא אאיץ בנהג, כי מיזגו קובע את מהירותו.

אתמול היה מזג-אוויר הנקרא בימינו "נוח" ואילו הבוקר פרץ שרב קל. מהמפלגה שאלו את החזאי והלה ניבא חום של 27 [מעלות] בעמק הירדן. לבשתי איפוא קלות מכף רגל ועד ראש אך בצאתנו לדרך התחילו מנשבות רוחות צינה. גם גשם ירד קל ומזג האוויר נשתנה מקצה לקצה. הרדיו הודיע על סופה עצומה בכנרת עם ניפוץ סירות דַיִג ושאר נזקים כבדים.

לאפיקים הגעתי בחשכה. הבטחתי נאמנה לבוא בעוד יום ולא עלתה בידי. הוּבלתי לדירתו של אריה אופיר. אומנם תחילה ניסיתי לסור אל תחייה, אשר לא ראיתיה לאחר נפילת בנה בקלקיליה, אך דירתה הייתה אפלה. כן ביקשתי לראות פני מחותני החדשים, משפחת לולב, הורי אילן בעל הלה. הרגיעוני ואמרו כי כולם יבואו אל אופיר וכך הווה. באו תחייה ודב, שׂב כולו, וכן שמואל ושרה לולב, שניהם אצילי תואר, יוצאי לטביה, אומרים תרבות בכל. מייד הוגש כיבוד ולא ידעו מה לעשות כדי ל"הנעים לי את החיים"'. בדרך לחדר האוכל ביקשתי לגשת לטלפון. התקשרתי עם חיים בחמדיה ובישרתי לו את הבשורה הגדולה. היה נלהב מאוד. אחרי הארוחה הביאתני תחייה לחדרה ושכבתי כעשרים דקה. העירוני והלכנו חזרה לחדר האוכל שהפך בינתיים אולם הרצאות. המרחקים באפיקים עצומים, המידרכות בנויות כהלכה ומתפתלות למרחוק, מסביב שיכונים על שיכונים ואילנות למכביר - זה המשק היחיד שהעז להקים בתי מגורים בני שלוש קומות. תלונת המקום היא על הדוחק הרב, אך עם כל הצפיפות עליך להלך ברגל מהלך רב ואין לך אלא להשתומם על הגידול המפתיע. אפיקים היא עכשיו גדול קיבוצי "האיחוד", הקיבוץ השלישי בגודלו בכל הארץ - קודמים לו גבעת ברנר ויגור. אחריו ב"איחוד" צועדת יפעת ואילו עין-חרוד איבדה בכורתה עקב הפילוג.

האולם היה מלא ושוב היה הציבור נהדר. לפי מנהג המקום הייתה קודם שירה בציבור בליווי אקורדיון. אחר כך קם מחותננו שמואל לולב, מורה במקצועו ובכל הופעתו, וקרא פרק בתנ"ך. אחרי זה הגיע תורי. הייתה זו ההרצאה השלושים ותשע [על אסיה]. דיברתי שעתיים - מתכונת ממוצעת. הדריכות הייתה לעילא. סיימתי קרוב לחצות והייתה לי הרגשה כי היטלתי הרים על ראשי שומעַי, אבל המקורבים לא אמרו די ושאלוני אם אני מוכן לספר עוד משהו בחוג יותר צר. נעניתי - כיצד אפשר לסרב לאפיקים? עוד לפני ההרצאה שאל אופיר אם אמסור משהו משיחתי עם נהרו ואמרתי כי במקרה היומן איתי ואוכל לקרוא מתוכו אבל רק באוזני "צנועים". הוחזרתי איפוא לחדרו של אופיר ואשתו הטובה [מינה] הגישה תה חם ונקבצו ובאו אריה בהיר עם פירה האצילה, ויוסף יזרעאלי עם רעייתו [לאה], ומיטיה [קריצמן] עם אשתו [ברטה], [ישראל] חופש עם זוגתו [סוניה], ולולבים ותחייה ודב ועוד ועוד חברים ומכרים ותיקים. קראתי את השיחה עם נהרו ואת "הבוקר בכלכותה" וקטעים מיפן. כשסיימתי הייתה כבר השעה כאחת וחצי. מראש הודעתי כי אלון ב"גלי טבריה" ולא מיחו בידי. נסענו באישון לילה ובאנו למלון בשתיים. עד שפניתי כה וכה שכבתי בשתיים וחצי.

באפיקים שמעתי כי אנשי בית זרע היו נלהבים מההרצאה. אישיות אחת שראיתי שם לאחר הפסקה של שנים הייתה תמרה [גרזובסקי], כשמה כן היא, שיבה זרקה בה אך עודנה זקופה וחסונה וגברת נעלה, יצאה פעם לנדוד וחזרה למכורתה - אם יש בעל או אין בעל לא ברור. האחד שלא ראיתי היה אהובי צבי ברנר אשר בא בת"א להזמינני להיות אורחו באפיקים אבל השלטונות [באפיקים] גזרו אחרת ולא התגברתי עליהם אם כי טענתי כי הוזמנתי על ידי צבי. הבטיחו כי גם הוא יבוא אל אופיר - ולא היא. לא הראה כלל פניו וחששתי כי נעלב. גם זה ייתכן בקיבוץ.