יום ד',  27/3/1957

ידיעות הבוקר - בוקה ומבוקה. בברמודה באו אייזנהאור ומקמילן לידי מסקנה כי לא תצמח שום ברכה מהפעלת לחץ על מצרים על ידי החרמת תעלת סואץ - אי-אפשר להחרים את התעלה ולכן יש להתפשר עם תנאי נאצר. פירוש הדבר לא רק קבלת תכתיבו של נאצר בדבר התשלומים אלא התפשרות עם הסגר על ישראל. נחמד ונעים. בינתיים מסתמנת מגמה של חיפוי על כישלון המרשילד בקהיר להזיז את נאצר אף כלשהו מסרבנותו - על ידי הטלת דופי בישראל בשל סירובה להציב את כבי"ל בעֶברה. דאלס במסיבת העיתונאים קבע שני מסמרות: מצרים אינה רשאית לטעון לוחמוּת וישראל חייבת להסכים להצבת כבי"ל.

גם אתמול גם היום הס מלהזכיר בעיתונות כי סעדתי על שולחן הנשיא. יום יום מתפרסמת בעיתונות הודעה מבית הנשיא על כל הסועד שם והמתקבל לראיון, אך כנראה למען היחסים - לא עימדי, כמובן - מוטב להצניע את הידיעה על ביקורי. האומנם אני טועה בפירוש זה? מכל מקום חשתי בחילה. שוב ושוב, לידי מה הגענו! מחשבתי הראשונה הייתה לטלפן או לכתוב ליוסי כרמל ולשאול - אם אומנם הכוונה הייתה לשמור את העובדה בסוד, מדוע לא הוזהרתי שלא לספר על כך לאיש? אך ניחמתי על כך - חששתי כי זה יהיה למטה מכבודי - ולא עשיתי דבר. רק נזכרתי כי הייתי הראשון שהעלה את מועמדותו של יצחק בן צבי לנשיאות.

היום הוחזר לי סוף סוף חופש התנועה. ההסתדרות העמידה לרשותי מכונית של קבע – לדאבוני "דה-סוטו" שישה מקומות, מכונית הנראית כמעט חדשה ואפילו "מפוארת". כל היום הייתי בתנועה - תוך נוחות גמורה וללא כל מעצור לבזבוז זמן, כמימים ימימה. חסל סדר ההזדקקות לחסדי ש"ב, עם כל אדיבותם, ופסה תלותי המרגיזה ב"יצהל".

הצצתי למרכז המפלגה ומשם ל"דבר". עדיין יש להם חומר די והותר בשביל פרק היומן של השבוע. משם ל"עם עובד". הודעתי לענבי כי החלטתי להזמין את ירוחם לוריא לעבודה – אומנם אני אונס את מצפוני על ידי מינוי זה, בשל השתמטותו במלחמה העולמית, אך אין לי ברירה: הכל גומרים עליו את ההלל כעובד ואיני יכול לדחות עוד הצבת איש שישתלט על כל "מחסן" כתבי יד ויתחיל לבדוק ולמיין ולדווח. העגלה מוכרחה לזוז. ביררתי עם ענבי אפשרויות שונות להרכבת הצוות המרכזי. אחרי כן קיבלתי את קופלביץ והתברר כי הוא מערער מעיקרא על ההסדר שקבע לו מעמד של מישנה לענבי. בשום פנים לא יוותר על שוויון. אמרתי כי איני גורס שני מנהלים שווי-סמכות, אך לא אתערב בדבר. יפנה בעצמו לוועה"פ של ההסתדרות. ביקרתי יחד עם קופלביץ במשרדי "עיינות".

מיום ליום אני נוכח יותר ויותר לדעת איזה עומס עבודה ואיזה עסק טרדני קיבלתי על עצמי בהסכימי לעמוד בראש ע"ע. אך דרך הנסיגה חסומה, עלי לחתור קדימה. שוב ושוב ניתחתי סיבות הַסכמתי. נראה כי הסיבה העיקרית הייתה כי לא רציתי ברושם כאילו אני דוחה כל תפקיד משום שאני מחכה כי יקראו לי לחזור לשלטון.

ואז חשבתי על בעיה חדשה ומחודשת זו של שיבה לשלטון - מחשבות חדשות ומחודשות. סיפר לי היום מישהו דבר ששמע מפי רופא אחד, איש משכיל מאוד, מתון מאוד בהשקפותיו, והוא, כי את הסברת עמדתו העוינת לנו של המרשילד יש לחפש ביחסים המסוימים [ההומוסקסואליים] הקיימים בינו לבין נאצר. הן זוהי פלצות! אבל יש כאן סימן לשחיתות מושגיה המדיניים של הארץ כולה. מדינה המתחנכת להאמין בטינופת מטומטמת כזו - אין לה תקנה לזמן רב, לפחות לעשר השנים הקרובות, ואילו עשר השנים הקרובות הן התקופה האחרונה שנותרה לי בחיי לפעילות ציבורית יעילה. חשבתי כי ההשחתה שחלה במושגי יסוד, אשר הדוגמה מפי אותו רופא היא רק מעט מזעיר ממנה, הריהי תוצאה ישירה מפרישתי. כשנשאתי באחריות הורגל הציבור לשמוע מפי הסברים על המצב המדיני שניתנו ביושר לב וללא אשליות. יתר על כן, עצם עמידתי ליד ההגה ריסנה אחרים מלהרביץ תורות סלף והבל, שכן יכולתי תמיד להתערב ולהעמיד דברים על אמיתם. עתה שאינני, חסר הגורם החיובי של הסברה מציאותית מפוכחת ועם זה משותק הגורם השלילי של בלימת הסילוף.

ארוחת צהריים אצל יארבלום, על טהרת המיטבח הצרפתי. דירה צנועה ונאה, לאורה [אשתו] נטשה את "מלב"ן" והיא עובדת במח' הקליטה של הסוכנות, דוברת עברית רהוטה וכולה שופעת מרץ ותבונה. מארק מזדקן אך מאוד שמח בחלקו ונחלתו בארץ שפרה עליו מאוד. אף הוא מבעלי התביעה לע"ע. מישאלתו היא כי נוציא אוסף מאמרים של ליאון בלום על בעיות מדיניות וחברתיות כלליות של דורנו. אמרתי כי בהחלט מגיע לזכרו של בלום כי יישאר ממנו שריד רוחני באוצר כתביה של תנועת העבודה בארץ. לעומת זה ברור כי הוצאת ספר כזה כרוכה בגירעון. אדרבה, אולי יוכל להשיג סכום כסף לכיסויו?

אחה"צ הייתי אצל שאול ושוחחנו על בעיית איסר. סרתי אל [ישראל] רייכרט [אגרונום, מראשוני "הפועל הצעיר" בברלין, לימד את חיים ארלוזורוב עברית והיה ידידו] בעניין ספר מבחר כתביו של ארלוזורוב. מייד אחרי ארוחת הערב נסעתי ל"בית המורה" להרצאה על אסיה בפני ציבור המורים בת"א. האולם היה מלא - רבו בו הוותיקים, אך גם צעירים לא חסרו. הושפעתי מהסביבה והרצאתי ניתנה בסגנון של שיעור לדוגמה. הפעם הצטמצמתי בשעה וחצי והשאלות נמשכו כ-3/4 שעה.

בשובי הביתה מצאתי כי המיברקה הירושלמית הכתיבה מברק שנתקבל מצפורה. האמת היא כי כבר דאגתי מאוד. במברק נאמר כי היא הבריאה, עוברת להתארח אצל זאב ש"ק, מקווה להמריא לארה"ב ב-3 באפריל, מתגעגעת מאוד.

היום ב"מעריב" ידיעות על התקפת מכונית בערבה - נוסע אחד נפצע - ועל יריות סוריות כלפי דרדרה.

"מעריב" ממשיך טיפולו בהתפטרותי מוועדת חו"ב. הפעם הוא יודע לספר כי לאחר הפצרות רבות הסכמתי כי יתקיים בירור שמטרתו תהא לאחות את הקרע ביני לבין ב"ג. בדותה זו, בטוחני, אינה ממגד "מעריב", אלא היא פרי השראה מפא"ית.

בינתיים, לרגל שיחתי עם אורי לוברני אתמול, בה הביע התפעלותו מהסכמתי לעמוד בראש הוועדה הערבית של המפלגה, התחלתי מהרהר בדבר ובאתי לידי מסקנה אשר בעצמי נעצבתי עליה אך לא ראיתי מנוס ממנה, כי עלי להסתלק מתפקיד זה. כתבתי היום לגיורא כי אני נאלץ לנקוט צעד זה. לאחר פרישתי מוועדת חו"ב ונוכח כל מצב היחסים ביני לבין הממשלה לא אוכל בשום פנים לקיים מגע, ואם יהא צורך - להיכנס להתנגשויות, עם "הגורמים הממשלתיים הקובעים את המדיניות" (שם מסורבל מאוד לב"ג!), ואילו בלי מגע כזה וללא נכונות להתנגש אין כל טעם לשאת באיצטלה של ראש הוועדה המפלגתית לענייני הערבים.

כך אני הולך ומנתק את קשרי עם מערכת העניינים המדיניים ונדמה לי כי בסופו של חשבון עדיפה פרישה גמורה מקירקוש חסר-יעל בבידלי בעיות.