יום ג',  26/3/1957

 

אמש פרצו לתוך הבית קרוב לחצות חיים ודודיק וחברו של חיים, נתן שמו. חיים הכין תה וערכנו במטבח "קומזיץ" כהלכה. כל הימים האלה אנו הופכים בבעיית-בניין בגיאומטריה אשר פתרתי לבתו של אלי קירשנר. הדבר שימש אתגר לדודיק אשר פתר אף הוא את הבעיה, אחרת מכפי שפתרתיה. בא חיים ונשתלהב להוכיח כי אף ידו רב לו בהנדסה. צר היה לי לראות את הנער מסתער על הבעיה ואינו יכול. היטב חרה לו הדבר וכנראה ראה בכישלונו פחיתות כבוד. משהלכו דודיק ונתן נתאזר עוז והתקיף את הבעיה מחדש. השעה הייתה אחר חצות ונשקפה לו קימה ב-5.30 אך במה נחשבו שיקולי שינה כשעל הפרק גאולת הכבוד. המשכתי ביומן ובסידור ניירות והוא דגר על הבעיה במטבח. לבסוף הובקעה החומה - הוא הביא שרטוט והוכיח כי פתר את השאלה - פיתרון הרבה יותר מורכב משלי, אך פיתרון ללא כל ספק. היה לו סיפוק עצום ורק אז נחה דעתו לשכב לישון. השעה הייתה 2.30. שכבתי אז גם אני וקישיתי מאוד להירדם ומשנרדמתי חלמתי חלומות כבדים ונתעוררתי פעם אחרי פעם.

הבוקר בקומי כבר לא מצאתי את חיים שהשכים לחזור לחמדיה. הכין לי את השולחן ערוך לארוחת בוקר, אך החלטתי לא לאכול הפעם - אני משמיט מזמן לזמן ארוחת בוקר כדי להימנע מהשמנה יתירה.

בעיתונות אישור לכישלון שליחות מזכ"ל או"ם אצל נאצר ולהתעקשותו של זה על כל עמדותיו המרדניות. בעולם שוררת כנראה תדהמה, המעידה על מידת העיוורון בקרב אומות העולם לגבי אופיים ופרצופם האמיתי של הערבים. מאשמה זו של אשליה אין ישראל נקייה בשום פנים. לעומת זה אור מאופל הוא עגינת ספינת משא דנית גדולה באילת, שעשתה דרכה מדרום אפריקה לשם באין מפריע ופורקת עכשיו את מיטענה הרב.

נסעתי לזיאמה ארן למשרד החינוך להיוועץ בכמה עניינים. היה זה ביקורי הראשון אצלו במשרדו זה. הנסיעה לשם עלתה לי במירוט עצבים מרגיז ביותר. הסתבכתי בכל מיני סידורים בבית ולא נותר לי זמן להגיע למשרד החו"ת במועד הנכון ברגל. ביקשתי מרוחמה מכונית של ש"ב. לא הצליחה להשיג. ביוזמתה הגיעה לאורי לוברני בלשכת היוע"ר. אורי התנדב להסיעני אך איחר לבוא. שלוש פעמים ירדתי מהקומה השלישית להמתין לו על המידרכה ושלוש פעמים עליתי לטלפן - עד שסוף סוף הגיע, נושף התנצלויות בכבדות. בכל זאת הוא בחור חמד. מרוצה מאוד מעבודתו עם זיאמה דיבון, מתעמק בבעיות המיעוט הערבי, מרהיט את דיבורו הערבי, מתפעל מאוד מבחור שגם אני נתתי עיני בו לטובה זה מכבר, אהרון נתן שמו, עיראקי לפי מוצאו, כלי יקר שאין רבים כמותו.

נמלכתי בדעת זיאמה לגבי סידור ענייני ע"ע. הזהירני מ[ישעיהו] אברך, גם מ[נחמן] תמיר (אלה הם המועמדים שצפו בימים האחרונים). הפתיעני בהציעו לחשוב ברצינות על אפרים ברוידא. חשבתי ממילא לשתפו אך לא העליתי על דעתי אפשרות גיוסו לתפקיד מרכזי בהוצאה, משום היותו עורך "מולד" ומשום ההסתייגויות הרווחות כלפיו. זיאמה טען כי אין בקרבנו משכילים רבים כאפרים וכי הוא מקובל ומכובד בחוגי הסופרים. אמרתי כי אני רואה ממילא את אפרים היום ואברר את האפשרויות. כן התייעצתי עם זיאמה בעניין "ידיעות אחרונות". לדעתו [בנימין] אליאב הוא כוח חיובי חשוב ביותר, אבל אינו בעל אופי חזק כדי מלחמה שלילית בבריונות של ה"ידיעות".

אורי חיכה לי במכוניתו והסיעני חזרה הביתה. על המידרכה שליד "טרה סנטה" ראיתי את [בן-ציון] דינור. שילחתי את אורי והתהלכתי עם דינור לראות אם יש בפיו עצות לגבי ע"ע. לא חכמתי הרבה.

בא אפרים. הביא לי סוף סוף את חוברת ה-100 של "מולד", עשירה ומגוונת בתוכנה, בכללו גם תרגומי להיינה. הייתה לנו שיחה יסודית למדי על ע"ע, שמתוכה, בעיקר ביוזמת אפרים, התגבשה מעין תוכנית כזו: יצחק שנהר יהיה שותפו של אפרים בעריכת "מולד" ושניהם ייכנסו למערכת הפעילה של ע"ע ויהוו איתי ועם מזכיר המערכת - לתפקיד זה ממליץ אפרים בתוקף על ירוחם לוריא - את הגרעין המרכזי של ההוצאה. זהו צירוף רציני אשר כדאי מאוד לחשוב עליו. השאלה היא אם יאות יצחק שנהר להקדיש את עיקר זמנו לשני מפעלים אלה.

לארוחת צהריים אצל זלדה עיראון. היא יצאה אחר כך ללוותני הביתה ובצאתה הריקה את תיבת הדואר. בתוך הצרור הייתה גלויה מצפורה ומכתב ממרי פייבל, אחותה של זלדה בלונדון. הפצרתי בה לפתוח את המכתב, יען ודאי מדובר בו עלינו, אך הדבר לא היה נוח לה. כשחזרתי הביתה צילצלה מביתה להודיע

ראשית, כי טוסקו אמר על הרצאתי בבית גרשון אבנר כי הייתי "brilliant "really [מבריק באמת]

ושנית, כי צפורה חלתה בשפעת והיא שוכבת למעצבה.

ידיעה זו באה כהלם. רק אתמול קיבלתי מכתב מצפורה כי ייתכן ותצא לניו-יורק מחר - והנה פסק כזה! לא לחינם לא נעניתי על המברק ששלחתי לה תמול בבוקר.

שוב אני יוצא לת"א ולצפון לחמישה ימים. באוויר היום נשיבות קיץ ממש והחלטתי ללבוש חליפה קלה למחצה, גם להצטייד בגופיות וכותנות של קיץ לקראת נסיעתי לעמק הירדן. האריזה הייתה מורכבת, כולל ניירות שהצטברו, וגזלה לא מעט זמן.

ב-4.30 יצאתי, שוב במכונית ש"ב. רוחמה המתינה לי בפינת רחוב והכתבתי לה מיברק ללונדון השואל לשלומה של צפורה. נסעתי ישיר ל"ביילינסון" וישבתי אצל משה כצנלסון כשעה ורבע. ראיתי כי קשה לו לעכל את הצירוף של שנהר-ברוידא - זהו גיבוש של סמכות שקשה לו להתחרות בו - והחל מונה מומים בשניהם, אפשר אמיתיים, אבל הדגשתם במצב הנתון אינה מסייעת. לעומת זה הציע מיבנה לניהול ענייני ע"ע שלא נתקבל על דעתי. רק בעניין אחד נעניתי לו. הוא הרים על נס את יזהר סמילנסקי כסופר היחיד בעל שאר רוח אמיתי בקרב כל ה"צעירים" והסכמתי לעיין בצירופו לגרעין המרכזי. החלק החיובי בהחלט והמרנין ביותר של השיחה היה בירור מצב "עיזבונה" של "עיינות" המונחל עכשיו לע"ע. משה כ' מנה 6-5 ספרים המוכנים או כמעט מוכנים לדפוס, שכולם מובחרים וכל אחד בתחומו מהווה ערך בולט. מיגרעתה הניצחת של הרשימה היא שכל פריטיה תרגומים, אך עובדה זו אינה גורעת כלשהו מחשיבות היצירות כשלעצמן. ואלה הם הספרים:

1) "המדבר וארץ הבחירה" לד"ר [אליהו] אורבך בחיפה, אחד מראשוני ציוני גרמניה שעלה לארץ, חוקר מקורי שהקדיש חייו למחקר זה בחיי עמנו בארצו בתקופת התנ"ך;

2) "אסיה ושלטון המערב" של ידידי פניקאר;

3) ספר המסות הספרותיות של פרויד;

4) הרומן "נציב מלח" [מאת אלבר ממי] שכה רבות שמעתי עליו בפריס ואף קניתיו שם, ועניינו חיי יהודי תוניסיה - ספר שיצאו לו מוניטין בצרפת ובעולם וכפי שנוכחתי אזל בפריס;

6-5) שני סיפורי מלחמה אנגלים המכילים מעשים שהיו: "אנו מתים בדד" ו"הסיירת יוליסס".

ארוחת ערב אצל פוריה [מנליס]. היא וגדעון בעלה [הרופא] העירו אוזני לראשונה על מאמר של [הרצל] רוזנבלום ב"ידיעות" של יום ו', שנושאו הוא אני. שמרוהו בשבילי ומייד קראתיו. הנושא הוא בעצם ב"ג. בעלי ביתי הצעירים חשבו כי זהו מאמר נדיר מצד רוזנבלום ביחסו החיובי אלי. למעשה זהו קיטרוג קטלני על "הזקן" ואני איני משמש בידי הכותב אלא קרניים לנגח. הוא מספר חלום שחלם על נאום שנשאתי, בו נתתי ביטוי לניצחוני על ב"ג דווקא בפרישתי, שכן היה מוכרח לסגת מהקו הנועז והתוקפני וללכת בעקבותי, אבל עשיתי זאת לא כחוגג ולא כשמח לאיד, אלא תוך צער עמוק, שכן כפטריוט איני יכול אלא להתעגם על ביזיון שנגרם לראש ממשלת ישראל עקב נסיגותיו, כל שכן אם בעומק לבי קיוויתי תמיד כי יוכח פעם כי לא צדקתי ויש ישועה לישראל במעשים מהפכנים.

מגדעון נודעו לי עוד כמה "פרסומים" שהיו בעניינים הנוגעים לי, בכלל זה פירסום הצעתו של האימפרסריו האמריקני כי אבוא לארה"ב למחזור של הרצאות תמורת שכר של 10,000 דולר ומעלה. הוא ופוריה טענו כי עלי להיות חתום אצל שירות המספק "גזירים", למען אדע כל המתפרסם עלי. ביקשתי את פוריה לברר כמה יעלה תענוג זה.

בבוקר בירושלים טילפן לי [ברל] קורלניק: יש מאמר ב"הבוקר" כי התפטרתי מוועדת חו"ב של המפלגה משום שוועדה זו נטולת כל סמכות. מה יש לי להעיר? הייתי סבור כי הוא שואלני כנציג יט"א ואמרתי כי לגירסת "הבוקר" אין כל שחר. הוכיח כי אינו פתי ושאל אם אמת כי התפטרתי. נמנעתי מתשובה. שאל אם פירוש הדבר כי איני מאשר ואיני מכחיש. אמרתי:"הן".

בדרך לת"א הצצתי ב"מעריב" והנה שם סיפור שלם: היה דיון חריף בוועדת חו"ב של המפלגה על נאום ב"ג בג"ח - אני התקפתי ואילו ב"ג נשאר בשלו. באותה ישיבה "איימתי" בהתפטרות, אך טרם הגשתיה בכתב. עכשיו מסתבר כי אני מוציאה לפועל עקב התעקשותו של ב"ג לאשר מחדש את גירסתו בג"ח. ונאמר כי כשנשאלתי על "הבוקר" אמרתי כי  ג י ר ס ה  ז ו  היא חיסרת שחר, ואילו כשנשאלתי על ההתפטרות כשלעצמה סירבתי לאשר ולהכחיש.

ברדיו בערב ידיעה על נטיית ארה"ב להביא את או"ם לידי פנייה לבית הדין של האג כדי לבקש חוות-דעת מייעצת על המצב המשפטי במפרץ שלמה. דומני כי פנייה כזו אפשר היה להשיג גם בלי מסע סיני.