יום ב',  25/3/1957

בעיתונות סוף סוף דברים ברורים על העמדה שנקט נאצר בשיחותיו עם המרשילד בקהיר והם מאמתים את ניחושי הגרועים ביותר. לפי "ני"ט" מקהיר מנוי וגמור עם נאצר לקיים גם להבא הסגר מוחלט על שיט ישראל בתעלה ולעמוד על זכותו להחרים כל אונייה, אחת היא מה דגלה, החשודה על הובלת מיטען לישראל, ישירות או עקיפות, הכל לפי המצב שהיה קיים לפני מסע סיני-סואץ. המזכ"ל לא הצליח להזיז את נאצר מעמדתו בעניין זכויות צד לוחם נגד ישראל. נאצר מוכן לסבול את כבי"ל רק אם יוצב גם בתחום ישראל ואם יוצא צה"ל מניצנה. לפי סוכנות המזה"ת בקהיר רואה המזכ"ל את הש"ן כשריר וקיים וטעון ביצוע מלא. הסוכנות מזכירה את תביעת גולדה מאיר כי כבי"ל יישאר ברצועת עזה ומציינת כי המזכ"ל מצדו לא עמד על כך. ברדיו קהיר הוכרז כי ישראל "טועה עגומות" אם היא סבורה כי יש בידי המזכ"ל לשכנע את מצרים לוותר על זכותה לקיים מצב מלחמה נגדה; אין לישראל כל תקווה להגיע לשלום עם מצרים או להשיג באמצעות מזכ"ל או"ם מה שלא עלה בידה להשיג על ידי תוקפנות. בקיצור - אגיל ואשמח!

הלכתי היום בלי סוף ברגל: מהבית לחנות "אוהל"; משם ל"ביקור חולים"; משם לכנסת; משם לבית הנשיא; משם הביתה; משם לבית נתן רוטנשטריך; משם הביתה; משם לכנסת; משם ל"דוד המלך"; רק את הדרך האחרונה מדה"מ הביתה עשיתי במכונית של חבר.

ל"אוהל" הלכתי עם חיים למסור למחותנים שלום מהילדים והנכדים בלונדון. ב"ביקור חולים" ביקרתי את יצחק שנהר השוכב שם למעצבה בשל איזה מיחוש בן-חלוף. הלכתי להתייעץ על ע"ע. אמר כי בשורת התייצבותי בראש ההוצאה עשתה רושם רב בחוגי סופרים ואנשי רוח ומדע. עדיין סבורים הכל כי ניתכנו להוצאה עלילות כבירות אבל שוהים לראות אם אומנם אשקיע ראשי ורובי בתפקיד זה ואקח על עצמי הנהלת ההוצאה בפועל ממש, או שמא אין שמי מיועד אלא לשמש חזית-ראווה למפעל שיישאר הרוס כשהיה. אם יתברר כי ההשערה השנייה היא האמיתית, תשתרר אכזבה מרה ביותר ואז באמת לא תהיה לע"ע תקומה ותקווה. יצחק מכיר היטב את ירוחם לוריא ורואה בו כעובד פנימי ברכה רבה. עצתו לי להזמין את [משה (מוריץ)] שפיצר, המומחה הגדול ביותר שיש לנו בארץ למקצוע הוצאת ספרים, ולהימלך בדעתו בדבר מיבנה צמרת ע"ע ובחירת האנשים.

בכנסת ישבתי עם חיים במיזנון לשיחה סתם ולקטילת עשר הדקות עד לארוחה אצל הנשיא. הסיבונו שם רק ארבעה: יצחק ורחל, יוסי כרמל ואני. סיפרתי קצת על הולנד, על ע"ע ועל מצב העניינים במשפחתנו.

אצל נתן [רוטנשטרייך] נתקיימה ישיבה בדבר תוכנית הלימודים ב"בית ברל": הוא ו[מרדכי] ניסיהו ואהרון ידלין ואלי שווייד ואני. שוב פצרו בי כי אקח על עצמי [הוראת] קורס במדיניות חוץ וכמעט הבטחתי לעשות זאת בחודשי אבגוסט-ספטמבר.

בכנסת בשש ישיבת הוועדה על [שבועון מפא"י] "הפועל הצעיר". סומנו התיקונים ההכרחיים ונשאר ספק אם יוצאו לפועל. הבעיה היא מי ומי יעשה את המלאכה. כל עוד יישאר ישראל כהן יחיד או כהן גדול - ספק אם ישונה משהו של ממש.

מהכנסת ליווני למלון "דה"מ" אחד החברים הנאמנים לי ביותר, יצחק פניגר הגידם מגבעת חיים. בא להפציר בי כי אבוא לג"ח באחד מערבי השבתות ואשמיע דברי. אמרתי לו כי בפי רק הרצאה על אסיה - על המצב המדיני בכלל לא אדבר. אמר: "טוב, ברצון נשמע גם על אסיה, אבל מדוע לא תביע דעתך על המצב ברבים?" סיפר הברה חדשה המתהלכת בארץ והיא כי "הציבור מחולק עכשיו לשתי אסכולות - זו של שרת וזו של בגין". האיש שאמר לו זאת הוסיף: "אתה מבין מה פירוש הדברים!"

ב"דוד המלך" ארוחת פרידה לאולנהאור: הוא ואשתו ומזכירו וגיורא והוגו ואני. שאלתיו מה מצא חדש ומפתיע בארץ. עמד על שלושה: קצב הבניין, גיוון הריקמה המשקית מבחינה חברתית, ממדי המפעל החינוכי. אחרי הארוחה ירדנו למטה ונערכה מעין מסיבה בה היו [פרץ] נפתלי ו[ברל] לוקר ועוד כתריסר.

הבוקר שלחתי שני מברקים: אחד לצפורה - "מתגעגע" - ואחד ליעל - "ובכן?" בבואי בערב הביתה מצאתי פתק כי שמור לי מברק שלא נמסר באין איש בבית. טילפנתי למברקה וקראו לי: המברק מאַסְטוֹרְיָה [שכונה בפרבר קווינס, נ"י], זאת אומרת מיעל, ובו שתי מילים: "וירא מנוחה". נשגב מבינתי. טילפנתי להָרַי [גולומב] בת"א והזכירני את הפסוק מברכת יעקב ליששכר: "וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נָעֵמָה". תחילה תהה גם הוא על הסתומה אך אחר כך ניצנץ בראשו הקטן הפירוש: הכוונה לוולד שנוח לו בקֶרֶב [אמו] ואינו אץ לחרוג! אגב כך בישר לי הרי כי הרצאתי בבית ספרו ביום ו' עשתה רושם עז ועלתה לרצון רם לפני תלמידים ומורים כאחד.

שכחתי לציין כי הפקיד במיברקה אמר לאמיתו של דבר, כי המברק הוא בן מילה אחת: "וירא", ואילו החתימה היא "מנוחה" (במלעיל).