יום ד',  20/3/1957

ב"הארץ" היום כותרת עוד יותר מפוכחת - היפוכה של זו שב"דבר" אתמול: "שרת החוץ לא השיגה הבטחת פעולה מצד ארה"ב". לכאורה אין כל סתירה בין השתיים, אלא "דבר" הכריז אתמול על הבטחה שלמעשה אין בה כל ממש ואילו "הארץ" מדגיש היום כי שום ממש לא הובטח.

היום התחלתי להיכנס לענייני ע"ע ["עם עובד"]. ישבתי עם ברקת ואחר כך עם [חיים] ענבי. ברקת הקדים ושלח לי תזכיר המפרט ומפרש את הבעיות העומדות על הפרק. התחלחלתי למראה הסבכים שעלי להתיר וחשתי רפיון ידיים. אמרתי לו כי אילו הגיש לי תזכיר זה בטרם קיבל תשובתי החיובית, לא היה מקבל תשובה חיובית. השיחה עם ענבי - איש הגון ויסודי - עוד הגבירה את הדיכאון. ענייני ההוצאה שרויים באנדרלמוסיה גמורה. מלבד הגירעון העצום, אשר כיסויו אינו מענייני, הרי הצד המערכתי הוא בוקה ומבוקה. אי-אפשר להגיע לחקר רכושה הספרותי של ההוצאה - מהם כתבי-היד שנתקבלו, על אלו מהם יש התחייבויות, האם אלה שאושרו לפירסום נבדקו באמת כהלכה, ועוד כהנה. יש כבר תביעות משפטיות מצד כמה מחברים ולעומת זה כמה מהם מציקים ואינם נותנים מנוח בטענותיהם כי הובטח להם פרסום יצירותיהם. בתוך כל הבילבול הזה חסר היסוד הראשון לשיקום ההוצאה. אין עורך, אין מזכיר מערכת, אין מערכת בכלל. המיועד לתפקיד עורך - משה כצנלסון - חולה אנוש וספק אם יכשר בכלל לעבודה. מוצע איזה בחור למזכיר - יש לברר כשירותו. מלבד זה יש להקים מערכת - יש מאין.

הייתי כמי שהגשר מאחוריו הרוס ואין לו ברירה אלא להעמיק לתוך היער. לא עלה בידי לגייס בתוך עצמי התלהבות כלשהי לקראת התפקיד החדש. קיבלתיו עלי בלית ברירה - לבל יאמרו כי אני מסרב לשאת בעול כלשהו ומעדיף לעסוק בדברים של מה בכך תוך ציפייה כי אֶקָרא מחדש לשלטון. אך אם קיבלתי - עלי לקיים ובמלוא הכושר והאחריות. ללא אהבה מיוחדת לעניין וללא אמונה ביכולתי - רק תוך הרגשת חובה ניגשתי אל המלאכה.

גיבשתי לעצמי מושג מסוים על מערכת. היא לא תוכל להיות קטנה – מספר האנשים שראוי לשתפם מגיע לפי רשימתי הראשונה ל-16-15. מוטב כי תיקרא "מועצת המערכת" ויהא ברור כי סמכותה היא ייעוץ ולא הכרעה. שלישיה המורכבת ממני, מהעורך ומהמזכיר, לפעמים בשיתופו של רביעי מתוך חברי המערכת, הכל לפי הצורך, היא שתכריע - ופירוש הדבר כי למעשה תהיה ההכרעה בידי. מלבד השתתפות בישיבות, נניח אחת לשלושה חודשים, ימלאו חברי המערכת עוד שני תפקידים: מתוכם תורכבנה ועדות, אם ועדות קבע לענפים של ספרות או ועדות מיוחדות לספרים מסוימים; וכן יתבקשו חברי המועצה מזמן לזמן לעבור על כתבי יד של יצירות מקוריות או על ספרים המועמדים לתרגום ולחוות דעה עליהם - בעד טירחה זו יקבלו שכר.

עוד אתמול קיבלתי עם הדואר מירושלים מכתב מנורוק על ההכנות לביקורי [בשליחות "המגבית"] באוסטרליה עם תוכנית מפורטת של המסע על פני אוסטרליה וניו-זילנד. חשכו עיני. איזה גודש, איזה דַחַס, אֵי אדם ויעמוד בו כוחו לשאת בכל אלה? במלבורן בלבד עלי לנאום שש פעמים! טיסות בלי סוף, הלוך ושוב. ונורוק מוסיף ומזהיר כי בכל מקום יהיו גם מסיבות עיתונאים וביקורים אצל מושלים והופעות במועדוני "רוטרי" וסעודות מסעודות שונות, הכל בלוויית נאומים. הפגזתי בו מברק של זעקת שבר ודרשתי קיצוצים נמרצים למען אחיה ולא אמות.

בא איסר, שלא ראיתיו זה כבר. שאל על קובי. לדבריו מוחלט כבר במה יש להעסיק את קובי בשובו: בהנהלת מכון להתחקוּת על חיי היהודים מעבר למסך – ריכוז כל החומר המגיע, מיונו, תיוקו, סיכומו. שאול סבור כי יש להצמיד מכון זה לבית ברל – דעה שאינה נראית לי כלל. איסר מעדיף הצמדתו למשרד החוץ. הדבר מתקבל על דעתי אך יקשה עלי לנקוט עמדה פעילה.

עיקר כוונת איסר בביקורו הייתה להודיעני כי גמלה בו ההחלטה להתפטר מתפקידו - עקב החתירה המתמדת של הצבא תחתיו - ואי הגנת ב"ג עליו. אין לו מה להתאונן על יחסו האישי של ב"ג אליו, אלא אין הוא עומד בפרץ נוכח תעלולי אותה כת. אך אין זה הכל. עלבונו המיוחד של איסר הוא על שאול, אשר בדו"חו על ריכוז פעולות הביון לא נתן לאיסר את המגיע לו ולמעשה הביע לו אי-אמון. בפעם הראשונה ראיתי את האיש הקטן אך המוצק והתקיף הזה שרוי במרירות ובדיכאון.

הופיעה בתיה היגורית, העובדת עכשיו במזכירות הקיבוץ המאוחד. גבתה דוח על מצב העניינים במשפחה והזמינה לבר מצווה של [צעיר בניה] אבינועם, אשר השעון המסורתי [מתנת מ"ש לנערי המשפחה בהגיעם למצוות] קניתי לו עוד בהיותי בהונג-קונג.

ביקרתי את שאול. מצאתי את שרה שוכבת חולה. מסרתי ד"ש מרותה ומסם. כיחדתי תחת לשוני את היעדרם בהרצאתי, שלא לצער לב הורים אשר אין הצער חסר להם. שאול נכנס איתי במו"מ רציני וממשי בענייני ע"ע הנוגעים לו - פירסום כתבים, בכלל זה תרגומי שירים [של יהודים], שהגיעו מבריה"מ. נתן לי קובץ שירים רוסים של חוזר-בתשובה אחד, רוויים כיסופים לציון, מעין פרוג שקם לתחייה במהדורה סובייטית.

ארוחת ערב אכלתי אצל אלי ואווה קירשנר.

בשובי לדירה כתבתי יומן. כן ניסיתי כוחי במלאכה חדשה - חיברתי מודעת פירסומת על ספרו של ג' שלום "תולדות שבתאי צבי והתנועה השבתאית", שתהא גם נאמנה לעניין, גם ספרותית בסגנונה, גם מושכת לב הקורא, יותר נכון מעודדת לקנות, וזה לשונה:

הכותרת: אור חדש על תעלומה היסטורית.

גוף המודעה: רבות דשו חכמים בפרשת שבתאי צבי, אותו פרק דרמטי מזעזע בתולדות עמנו בגולה, אשר הנסתר נשאר בו מרובה מן הניגלה - עד שבא גרשום שלום ועל ידי מחקר ממושך ורב-השראה במקורות ראשונים גולל את יריעת התקופה במלוא ברק צבעיה, חשף צפונות ופירש סתומות, והחיה את העלילה כולה מחדש בשביל דורנו. הספר "תולדות שבתאי צבי והתנועה השבתאית" נותן כבוד ליצירה המקורית של נכסי רוח בישראל העצמאית. חיבור היסטורי-מדעי זה של פרופ' שלום על שני כרכיו, שיצא זה עתה על ידי "עם עובד", נקרא כסיפור מרתק. הושקעה בספר עבודת חיים ויש בהופעתו בשורה גדולה לחקר תולדות ישראל ולספרות העברית החדשה.