מכתב 8 - רבקה יקרה (אחותי) - 1.5.1916
שם הספר  נתראה ואולי לא
שם הפרק  מכתב 8 - רבקה יקרה (אחותי) - 1.5.1916
כותרת משנה  דמשק

     

דמשק, [1.5.1916]

,

 

אחר ריצה, התרגזות ואיבוד זמן לשווא הנני סוף סוף ברכבת.[1] יש עוד רגעים אחדים ואני מקדישם לכם, יקירַי. מה לומר עתה? את שערותי סיפרתי במספר 0. עלי לא פעל הדבר ולא כלום, אבל בבואי הביתה הצטערו בעלי הבית [2] שלי באופן נורא. הזקנה בכתה. נפרדתי מהם כמקרובים, התנשקתי, והנשים בכו.

עם ויל' דיברתי. מובן שהוא יעשה למעני ככל אשר יעלה בידו, ולא מאהבה אלי דווקא, כי אם משום שאני יותר מנחוץ לו, אבל עוד חזון למועד. הבוקר באו הסמינראים והביאו לי פתקא מדב, ששימחתני ועודדה את רוחי. מצב רוחם טוב. מי ייתן והתראינו במהרה.

 אני רוצה לעשות חשבון קטן - בערך - לכספי. היו לי כ-14 לירות. הוצאתי לדרך מיפו הנה ומפה לבעל-בק – כ-2 לירות. הוצאותי בדמשק עלו לירה אחת. כחצי לירה איבדתי לפרוט מעט נייר וכ-2 וחצי לירות הוצאתי לקניית דברים שונים, נמצא שיש לי עתה כ-8 לירות. לעת-עתה איני חושב שנחוץ לי יותר. ובכן, שלום ונשיקות לכולכם, לכולכם.

 

שלכם, משה

 

אם יהיו דברים מיוחדים להודיע, שילחו לעקיבא או לבהרב והם ישלחו לי.[3]

 


[1]  מדמשק לבעל-בק.

[2]  בני משפחת זע'ול.

[3]  בשולי המכתב: "שלום יקרים, נמצאים אנו בתחנה. מלווים את משה לבעל-בק. שלום, להתראות. שלכם, יקותיאל, עקיבא".

 

העתקת קישור