משה אל

כפתורי ניהול עיקריים

עריכת מראה האתר

בחר צבעי האתר

All

title

משה שרת ומורשתו אתר העמותה למורשת משה שרת

Moshe Sharett and his Legacy

English

English

אודותינו
|
ארכיון
- חטיבות הארכיון
- מאמרים ונאומים מאת משה שרת
- מאמרים על משה שרת
- וידאו
- אמרות
- פרשות
  - מגילת העצמאות
  - פרשת מאיר הר ציון בעיני משה שרת
- ספרים/מסמכים/תמונות ועוד
|
קישורים
|
על משה שרת
- ביוגרפיות
- ציוני דרך כרונולוגיים
- מורשת
- חידושי לשון
- משפחתולוגיה
  - צפורה שרת
  - זכרונות עדה גולומב
  - אילנות יוחסין
    - Geni
    - MyHeritage
    - Geni View
    - האילן של חיים שרת
- קבר משה וצפורה שרת
- כנסים וימי עיון
- בלוג יומן אישי
|
לילדים ונוער
- השנים הראשונות: עבודת שורשים של נעם שרת-פורט
- ערכת הנצחה לבתי הספר
|
צור קשר
|

חיפוש מתקדם חיפוש מתקדם
ספרים ספרים
מסמכים מסמכים
תמונות תמונות

חדשות

אמרות משה שרת

השקלא יש בכוחה להרגיע את סער המוח ואין ביכולתה להשקיט את סער הלב

(1918)

כולנו עייפים ולכולנו אין כוח, אך כולנו "עבדים היינו" והוֹיִים ונהיה מי יודע כמה

(1921)

הארץ עוד אינה נושא אותנו. היא קטנה ודלה ואנו יצורים יותר מדי מורכבים ועדינים בשבילה

(1923)

ההיסטוריה אינה הגשמת תוכנית. היא ניצול הזדמנויות או החמצתן

(1933)

עם, אשר ארצו נכבשה ונשארה לו מצודה אחרונה להגנה, ובשעה שקומץ המגינים עומדים על חומות ירושלים, יש מלחמת-אחים – עם כזה לא יבנה מדינה!

(1934)

בכל מלחמה יש סכנות, אך הימנעות ממלחמה בכלל נראית לנו כסכנה החמורה ביותר.

(1936)

שאלת השלום בין יהודים לערבים יכולה להיפתר רק ביצירת עובדות

(1936)

אנו מוכרחים להיפגש עם הערבים על רקע המציאות

(1936)

אי-אפשר לטעון, כי מאחר שמנהיגות זו [הערבית] לא נבחרה בבחירות כלליות אין זו מנהיגות.

(1936)

כשנבנה פה פעם מדינה יהודית, ילכו ויתחזקו הקשרים בין ארץ-ישראל ושכנותיה.

(1936)

קיומנו הלאומי, היותנו לעם, תלויים בארץ-ישראל.

(1936)

פוליטיקה זוהי תורת הניצול ההדדי.

(1936)

אינני מאמין שנשיג הסכם עם הערבים לשם גידול כוחנו בארץ

(1936)

שאלות ללא פתרון אלו שאלות שרק הזמן יפתרן, אך אין רואים בדיוק מה יהיה הפתרון.

(1936)

חזון איננו עניין למשא-ומתן

(1936)

עד מה מהירות תנודותיה של המטוטלת הריגשית בעם היהודי.

(1936)

סבל זה [של הערבים בארץ ישראל] איננו מחליש את ההתנגדות אלינו אלא מגביר אותה

(1936)

לאיים מותר רק בשעה שאפשר לקיים את האיום.

(1936)

בכל מצב גרוע יש גם צד לטובה

(1936)

השלום הפנימי הכרחי בשעה של רתיחת מלחמה

(1936)

דרושה לעולם היהודי מהלומה חזקה כדי שיתעורר

(1936)

יצר ההתקוממות היה מהבהב אצל הערבים כל הזמן.

(1936)

אני משוכנע שבקרב המוני הערבים בארץ קיים גורם של פחד מפני ריבוי היהודים והשתלטותם על הגזע הערבי בארץ

(1936)

הם [היהודים בגולה] אינם מתפעלים משום דבר עד אשר הגרזן יורד על ראשם ממש

(1936)

דווקא בימי הרעה יש להגביר את הפעולה

(1936)

חיינו הם בכלל שלשלת אחת בלתי פוסקת של מערכות

(1937)

שום דבר איננו הולך לאיבוד, לא בטבע ולא בפוליטיקה

(1937)

הערבים קיימים, בתוכנו ומסביבנו, ועלינו להביא בחשבון קודם-כל אותם, ורק נוסף להם את התורכים, הפרסים, וכו'.

(1937)

שום גזרה איננה מילה אחרונה של ההיסטוריה

(1937)

אין דבר שאין לו משקל בחיים המדיניים

(1937)

אין אנו רשאים להקריב את ארץ-ישראל למען ירושלים

(1937)

כל אחד מאיתנו מביע את אמונתו בסגנונו הוא

(1937)

רצונו של העם היהודי הוא שיחוג את ניצחונו על כל המכשולים, כי עימו כוחות היצירה.

(1937)

תפקידנו עכשיו הוא לחטוף וליישב.

(1937)

כשאנו עומדים עכשיו בפני האפשרות להיות כוח גדול בארץ בלי שנקבל לרשותנו את כל מצבות העבר שלנו, צריך שיימצא בנו האון המוסרי להחלטה

(1937)

ההיסטוריה גזרה על ארץ-ישראל להיות מולדתו וארץ עתידו של העם היהודי

(1937)

עוד לא התייאשתי מלהוכיח דברים שבהיגיון

(1937)

כיבוש הארץ מחדש שלא בדרך השמדת התושבים, פירושו – הצבת חיל מצב בכל כפר וכפר

(1938)

מרכז הכובד איננו בשאלה מה יהיה, אלא בשאלה מה עלינו לעשות

(1941)

מלחמה זה שימוש בכוח כדי לפתור דברים שאינם ניתנים להיפתר בדרך אחרת. מדוע מוכרח הדבר להיפסק בשעה שהוא נוגע לתיקון עוול היסטורי לגבי העם היהודי

(1941)

המטרה המדינית של קשר עם הערבים צריכה להיות הבלטת כוחנו

(1942)

הערבים היו טוענים: "אתם חושבים, שאם אתם מסתדרים עם האנגלים פתרתם את השאלה? אנו פה!" עכשו אנו צריכים לתפוס עמדה זו: "אתם תסתדרו עם האנגלים? אנו פה

(1942)

אם כזהו המצב, שהאישה היא יצור שמחייב הגנה מיוחדת, שאין לסמוך עליה – אז בבקשה, אל נתבע גיוס לצבא!

(1942)

עלינו לשמור על נפש כל יהודי, שלא יראה בַרובֶה את אלוהיו

(1942)

השאלה הראשונה ביחס לערבים היא, קודם כל, שאלה לא ערבית, כי אם שאלה יהודית

(1942)

ישנו עם ועם זה הוא העם הערבי. זה אולי לא מוצא חן בעינינו... אבל עלינו להתייחס לעניין ברצינות... אל נהיה ילדים בעניינים אלה.

(1942)

מאימתי חדל המצפון להיות אינטרס? מצפון זה אינטרס!

(1942)

ייאוש פירושו ניצחון השטן – ולכן לא יקום ייאוש ולא יהיה. "סטרומה" היא התפרצות יצר החיים של יהודים – התפרצות מעבר לכל ייאוש

(1942)

בפעם הראשונה בפרוע פרעות לישראל – יש בית לפליטי החרב העומד הכן לקבלם. יש רק לפתוח את שעריו לרווחה.

(1943)

בלי ניצחון בעלי הברית אין קיום לעמנו בעולם. אך ניצחונם בלבד אינו מבטיח את תקומתנו. הוא רק יאפשר לנו את המשך ההיאבקות

(1943)

רק אם אנו נמלא חובתנו כלפי עצמנו נוכל לתבוע וגם להשיג את מילוי חובת אחרים כלפינו

(1943)

אנו עם אשר לא ייכנע ללא מלחמה, עם המוכן לשפוך דם על עצמאותו

(1946)

הציונות היא אקטיביזם יהודי

(1946)

יש לנו מה להפסיד ועלינו לחשב היטב את חשבון ההישג מול ההפסד

(1946)

מדינת ישראל קמה יען הייתה לצורך עולם, כפי שאמר עליה תיאודור הרצל

(1949)

ניצחון בעלי הברית היה מחטיא אחת ממטרותיו העיקריות אילו כתום מלחמת העולם השנייה נשאר העם היהודי בן בלי בית, ללא ארץ משלו.

(1949)

החברה האנושית צריכה לשאוף לדרגה מוסרית כזאת שאסור יהיה ליטול חיי אדם

(1949)

לגבי בחורים כאלה [יהודים רוצחי ערבים] מצווה לקיים עונש מוות. כל זמן שזה איננו, הרציחות תימשכנה ואנחנו ניתן את הדין עליהן.

(1951)

לשלוח מחאות לסיפוק עצמי? בשביל זה אפשר לכתוב מאמר טוב

(1951)

החלום הפך למציאות אך המציאות עודנה כחלום בעינינו

(1951)

בחרנו מקום לא נוח בזמן לא נוח

(1951)

החברים פוחדים לומר לב"ג את האמת בפניו. אני מתעב את הפחד הזה שהשתרר בחיינו

(1953)

אצל אומות אחרות הבינתיים אינו מכריע. אצלנו הוא קובע גורל

(1953)

לדידי יש במעשה קיביה יסוד אחד שיישאר קיים ועומד: העובדה כי אנו מסוגלים למעשה הרג נחרתה עמוק בזיכרון ולא תימחה

(1953)

לבון לחץ את ידי ואמר "אל תדאג, הכל יהיה כשורה ובלבד שהגויים לא יפריעו". אמרתי: "העיקר שהיהודים לא יפריעו"

(1953)

בחרתי במזכירה הראשונה משום שהיא עברית יותר מהשנייה, שירתה בצבא, בעוד שהשנייה בילתה כל השנים הללו בחו"ל, גם משום ספרדיותה, להמשך המסורת

(1954)

כאשר המחוקק אמר "עין תחת עין" הוא חשב על העין של האיש שהוציא את העין

(1954)

במה המדינה מעוניינת? בשלום או באי-שלום? ביציבות או באנדרלמוסיה?

(1954)

מדינת ישראל אינה כאותו כלי על לוח השחמט של ההיסטוריה, שמותר להקריבו בשעת-דחק

(1955)

ייתכן שצריך גם את המשקפיים הטובות לשפשף קצת יותר כדי לראות את האמת כמו שהיא

(1955)

ע"י הכרזת העיקרון של עצמאות במדיניות עדיין אינה נפתרת שום בעיה

(1955)

בחיים המדיניים לא הכוונה קובעת, כי אם התוצאה הממשית

(1955)

האומנם גרועים אנו מכל עם? או טרם למדנו לחיות איש עם רעהו ואנו מוכנים לשבור לרסיסים מדינה זו, שזכינו בה, כנפץ ילד פותה צעצוע יקר?

(1955)

ראה אראה אותו אחראי לפרשת הזוועה, ממש כשם שאיבן קַרַמַזוב היה אחראי לרצח אביו לא במעשים שעשה אלא בדעות שהפיץ

(1955)

נניח שגיבלי פעל על דעת עצמו כלום לא מוטלת גם אז האחריות המוסרית על לבון, אשר הטיף בלי הרף למעשים של טירוף דעת

(1955)

הברירה היא בין מדינת שוד לבין מדינת חוק

(1955)

אנשים משונים, שהתרגלו לחשוב כי אי-אפשר לשמור על רוח הצבא מבלי שניתן לו מזמן לזמן חופש להקיז דם

(1955)

איזו משתי הנשמות המתרוצצות בין דפי התנ"ך תנצח את יריבתה בקרב העם הזה?

(1955)

היום היתרנו "חילול שבת" על ימין ועל שמאל, למגינת לבו של שר הדתות, אשר לא עצר כוח לבלום את כניעת המושג הגלותי על השבת.

(1955)

תהי יד אחת מחזקת בשלח ואחת מושטת לשלום

(1956)

לא לי לנהל מדינה זו, שניהולה כנראה לא ייתכן מבלי להזדקק להרפתקנות ולתרמית

(1956)

אם נתנהג כמטורפים יטפל בנו העולם כמו שמטפלים במטורפים

(1956)

כאיש מדיני נפלתי חלל במערכה הזאת, וגם אבדה זאת יש לרשום

(1956)

שבתי הביתה אך ארצי הלכה ממני

(1956)

מתעוררת שאלה רצינית אם יכול אדם לנשום את האווירה של המפלגה הזאת ולהישאר איש מכבד את עצמו

(1957)

כל הרפתקנות מטורפת הופכת מייד לגבורה עילאית וכל הפקרות נפשעת מורמת על נס לגילוי מרהיב של לאומיות צרופה

(1957)

אני דוּד סגור הרותח בפנים ללא מוצא בשביל הקיטור

(1964)

ארכיון מסמכים

DOC

2195

תאריך המסמך

24/8/1921

מסגרת

מכתבים

נושא/כותרת

משה אל

סוג מסמך

מכתב

אישים

משה שרת

שפה

אנגלית

העתקת קישור

הדפסה