מכתב 5 - משה יקירי - 2.7.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 5 - משה יקירי - 2.7.1946
כותרת משנה  יום ג'

                                                                                                                                 

                                                                                                                יום ג',  2.7.1946

משה יקירי,

 

היום אני מתחילה סוף סוף להתפכח מהסחרחורת שהייתי נתונה בה מאז נאסרת.

 באותו בוקר, כשיצאת מחדרנו שבפנסיון, יצאתי אחריך וראיתיך עומד עם כובע ביד - כל כך אפור בין החיילים שעל המדרכה, רציתי לקרוא לך ולהסב את תשומת לבך אלי, אך לשווא. חייל חמוש מכף רגל ועד ראש עמד על יד הדלת, לא נתן לי לזוז ולצעוק לא רציתי. אחר-כך ראיתי מחלון החדר הנגדי ג'יפ מתרחק והבינותי שהיית בפנים. מייד התלבשתי, סידרתי את המזוודות ויצאתי לשתות תה. גב' ב'[1] התפלאה לקור רוחי. אך ישבתי לשולחן והנה קצין משטרה אזרחית ועוד שני שוטרים אנגלים באו לערוך חיפוש בחדרנו. הקצין התנהג באדיבות רבה שעלתה לו בדמים. לקחו 4 תיקים, השאירו רשימת ניירות וכולנו - גב' ב', אני וכל השוטרים, חתמו על הרשימה. והיום הארוך החל להתמשך.

לכתחילה היה הטלפון מנותק והראשון למטלפנים היה הקצין קְלַאו[2] מלטרון, שהודיע על מקום הימצאך ועל בקשתך לשלוח את המזוודה. במשך היום עמדתי בקשר טלפוני עם זאב, עדה,[3] גולדי,[4] חנה ס',[5] ברכה[6] והבית בירושלים. התברר שבאו לאסור אותך בשעה 3.45, חיפשו אותך בכל החדרים, בארונות ותחת המיטות - דבר שהעליב את בת-שבע ביותר. לולא אזרח ומשפחתו לנו אצלנו - היו בוודאי שוברים את דלת הכניסה ועושים שַמות בחדרים. אזרח הראה את תעודות הזהות ואמר שהוא עובד באחד ממשרדי הסוכנות. נתנו לו שהות להתרחץ ולהתלבש ובכבוד רב ואדיבות יוצאת מן הכלל הכניסוהו לאוטו קטן ויפה, כשקציני צבא יושבים על ידו ומישמר כבד מלווה אותו מכל צד. הבית היה מוקף צבא בתחמושת כבדה ופני החיילים היו מפוחמות. הקצינים המלווים השתדלו לשכנע את אזרח שהוא חבר הנהלה, או לפחות אחד המזכירים שלך. כל הסברותיו של אזרח לא הועילו. הביאו אותו לבית הסוהר שבטלביה והכניסוהו לחדר מיוחד, מרוהט יפה, וקצין גבוה אחד החל לשרתו בסיגריות ומזונות. אזרח ישב שם יום תמים ולבסוף הוציאו אותו לחופשי יחד עם עברייני עוצר.[7]

אנו חזרנו ירושלימה בצהרי יום א'. לאוטומובילים קטנים לא הירשו עוד לנסוע, כך שנסענו באוטובוס. ודוד[8] חזר במכוניתו למחרתו.

רק באנו ועל במת חיינו הופיעו זאב ואורי.[9]

החל פרק חדש בחיינו. אתה אבי המשפחה, ועוד אדם "חשוב", עצור פוליטי - והאנשים מסביב מתלחשים, מבקרים, שואלים. זמן רב לא היה בי אומץ לב לצאת לרחוב ולפגוש במבטים שהם כאחד שואלים, סקרנים ודואגים. לבסוף יצאתי אתמול לישיבת הוועד הלאומי + הוועד הפועל,[10] שנערכה בבית החלוצות. גולדה[11] הייתה מצוינת. אמיצה וישרה. לא אפרט, כי דוח עמד להגיע לידיך.

שלמ'לה ויהודה[12] בחיפה או בסביבותיה. בלילה האחרון לנו בבית דוד. כולנו דואגים מאוד ליגור.[13] נראה שלא ישאירו שם אבן על אבן. לֶלַה[14] וחיים שקטים. ללה דואגת מאוד ליהודה. כל תוכניתה להתרחץ בים למשך שבוע בוטלה לפי שעה.

שרה גיסתי[15] מסכנה מאוד. אתמול צריכה הייתה להפליג ב"טרנסילבניה" והנה כמעט ברגע האחרון הודיעו לה כי נתקבלה הוראה משאול שתחכה שבוע ימים. האומנם רוצה שאול לחזור עתה?[16]

איך חושב אתה להסתדר עם הכביסה? אולי תשלח הביתה? מחר או מחרתיים אשלח עוד חליפת בגדי חאקי, קומביניזון, גרביים ארוכים, כותונת לבנה, גופיה וראי,

משלוח בגדים הראשון שקיבלת נאסף ע"י מלכה[17] ולא בת-שבע. בת-שבע התבלבלה לגמרי ולולא מלכה הייתה מאבדת את עשתונותיה. משלוח הסדינים נעשה בהוראת זאב. ייתכן שסידור התפוחים בילקוט נעשה ביוזמת בת-שבע. כבודה במקומה מונח, אך בהתמצאות לא הצטיינה.

הגיליון האחרון נכתב בחיפזון, כי השליח כבר בבית ואיתך הסליחה,.

באהבה וסבלנות.

 

צ.

 

אני מחכה לסידור הרישיון לבקר אצלך. הרי[18] ויהודה גולן[19] דואגים לכך.



[1] גב' ב' - פייג'ה ברנדשטטר, בעלת הפנסיון (אחות יהושע ברנדשטטר, בעלה הראשון של רחל קטינקא, חברה קרובה של צ"ש).

[1] Clow William Andrew. קצין משטרה ושירות בתי-הסוהר. מפקד מחנה המעצר לטרון א'.

[1] עדה גולומב. אחות מ"ש. במכתבים מאוזכרת גם בכינוי החיבה "עדוֹצ'קה".

[1] גולדי יוסף. רעיית דב יוסף. בספר זיכרונותיה עיר ואם היא מביאה ממכתביה לבעלה העצור בלטרון (עמ' 222-191).

[1] ד"ר חנה סנה רעיית משה סנה (על מ' סנה ר' מכתב 12, הע' 10).

[1] ברכה חבס.

[1] נראה כי אזרח ובת-שבע מור, שגרו בקירבת מקום, נתבקשו לשהות בבית מ"ש בעת צאתו עם משפחתו לת"א על רקע מידע מוקדם כללי, שהגיע להנה"ס על אפשרות מעצר חבריה. המועד המדויק של מיבצע "השבת השחורה" נודע ל"הגנה" רק יממה לפני הוצאתו לפועל (סת"ה, עמ' 891; אביזוהר, עמ' 63); בזמן שנותר הוזהרו כמה מן המועדים להיעצר, אך בוודאי לא כולם, ולא ננקטו כל אמצעי הזהירות והחשאיות החיוניים למצב זה, כמתחוור מפרשת מעצרו של מ"ש. שָליש הרמ"א יעקב ינאי ("יאן") העיד:

ביום השישי בערב הגיעה אלי ידיעה, אינני זוכר מפי מי, על תוכנית הבריטים לאסור את המנהיגים. זכור לי שנאמר אז, שזה מפי קצין בריטי מפתח-תקווה. רצתי אל סנה, לביתו. הוא לא היה ואשתו אמרה לי שיבוא בקרוב. מסרתי לה, ובבואי שוב כעבור זמן-מה - סנה כבר הסתלק מהבית. אני זוכר, שמשה שרת הִרצה אותו ערב בתל-אביב. שלחנו להזהירו. לא הלכתי בעצמי, ואינני יודע אם פגשוהו במקום ההרצאה או במלון ברנדשטטר ברחוב הירקון. אינני יודע אם משה שרת חזר לירושלים או נאסר בתל-אביב (את"ה 24/28).

עוד על ההדלפה מפי קצין בריטי ר' ברשימת שלמה גינוסר, "דבר השבוע", 1.7.1966.

[1] דוד בקס. נהגו האישי של מ"ש בשנות עבודתו בסוכנות.

[1] אורי מרץ. חבר ה"הגנה" והפלמ"ח. שימש מקשר לעצורי לטרון. כינוייו במכתבים: אורי; א-י,

[1] "בעוד כוחות-זדון משתוללים במיבצרי העבודה והיצירה העברית [...] נתכנסו אתמול בירושלים שליחי היישוב מקצות הארץ להשתתף בישיבה המשותפת למליאת הוועד הלאומי והוועד הפועל הציוני. האספה נקראה כדי להשמיע את קולו של היישוב בדבר תעלולי הממשלה הבריטית בארץ, ובדבר הדרך שילך היישוב למען קיומו ולמען מילוי שליחותו בשביל העם כולו. [...] גולדה מאירסון, שנאמה ראשונה, אמרה: ועדה מוסמכת צריכה לעבד את הפרטים. וכל היישוב יתנהג לפי הוראותיה של ההנהגה מתוך משמעת גמורה. ולגולה יש להגיד, קודם כל ליהודי אמריקה: אם ננוצח אנו, אין גם לכם תקומה. התגייסו גם אתם למאבק" ("דבר", 2.7.1946).

[1] גולדה מאיר (מאירסון) (1978-1898) - חברת מזכירות מפא"י ומראשי הוועד הפועל ומועצת הפועלות של הסתדרות העובדים הכללית. ראש המח' המדינית של ההסתדרות. ייצגה את ההסתדרות לפני שלטונות המנדט והעידה מטעמה לפני הוועדה האנגלו-אמריקנית (להלן: וא"א). בעיקבות מעצר מ"ש התמנתה ע"י מפא"י לממלאת מקומו כראש המחלקה המדינית בהנה"ס ומאז ואילך בלטה בזירה המדינית. כינוייה במכתבים: גולדה; ג'; פזית.

[1] יהודה שרת (שרתוק). אחיו הצעיר של מ"ש. אז חבר יגור. שלמה - בנם הבכור של יהודה וצביה, שנספתה בתאונת דרכים ב-1940. יהודה השתלם בלימודי מוסיקה בקונסרבטוריון הירושלמי בשנים 1946-1945 ובתקופה זו התגורר בבית מ"ש,

[1] "סבל רב עבר על משק יגור, שבו ארך החיפוש שבוע ימים, לאחר שהמשטרה הצליחה לגלות בחצרו את אחד ממחסני הנשק הראשיים של ה"הגנה'" (סת"ה ג, עמ' 893); "המצור על יגור נמשך. הצבא הבריטי מחבל קשה במשק, חדר האוכל הגדול ביותר בארץ נחרב כולו. [...ן] מכון המים קולקל והנשים והילדים נמצאו בבוקר בלי מים ובלי אוכל" ("דבר", 1.7.1946); "(רשמית). מחסן גדול מאוד של תחמושת, מתחת לפני האדמה, נתגלה במשק יגור ליד חיפה ביום ב' אחה"צ" (שם, 2.7,1946); "הידיעות המגיעות לחיפה על הנעשה במשק יגור גורמות התמרמרות ומתיחות רבה. עד אתמול נשאר הרופא ןד"ר שרגא עוגן-אַגוּלְניק] בתוך המשק. אתמול הובא גם הוא לתחנת המשטרה כשהוא פצוע בפניו ובידיו. משערים שהתנגד למעצרו כי ראה לחובתו להישאר במשק ולטפל בילדים ובנשים. [...] בשעת הפעולות ביגור נכח אתמול המפקד הראשי של הצבא בארץ הגנרל בַרְקֶר" (שם).

[1] לֶלָה - כינוי חיבה לבת יעל.

[1] שרה - רעייתו של שאול אביגור (מאירוב), אחיה של צ"ש. מוותיקות קבוצת כנרת. עמדה להצטרף אל בעלה שישב אז בפריס ועסק בענייני "בריחה", העפלה ורכש כראש המוסד לעלייה ב'.

[1] נראה שש' אביגור ביקש מרעייתו להשהות את הפלגתה עד להתבהרות המצב בארץ.

[1] מלכה היינמן (הירש), מנהלת משק הבית בבית שרת. מ' הירש, בת למשפחה יהודית-ציונית מגליציה, עלתה לארץ עם אחיותיה ואחיה ב-1934. הקשרים בינה ובין בני משפחת שרת התהדקו הרבה מעבר ליחסי עבודה גם בגין ההזדהות העמוקה שהייתה לה עם פעילותו המדינית של מ"ש. אברהם עופר, לימים שר השיכון במדינת ישראל, היה אחיה הצעיר.

[1] הרי ביילין. יליד אנגליה. עובד המחלקה המדינית באגף הביטחון שלה. עוזרו של יהושע גורדון. בתוקף תפקידו קיים קשרים עם המשטרה, הצבא ומערכת הנוטרות. לימים מראשוני משה"ח, ראש מח' טקס וקונסול כללי בדרום-אפריקה.

[1] יהודה גולן עבד באותה תקופה, באופן חלקי, במחלקה המדינית של הסוה"י. כעו"ד עצמאי סייע למחלקה בעיקר בעניין מעצרים, בירורים בבולשת, סידור רישיונות ביקור בלטרון וכו'. לימים נמנה עם סגל משה"ח והיה ראש מח' טקס ושגריר בפינלנד ובדנמרק.

 

העתקת קישור