שבת, 25/8/1956
שם הספר  יומן אישי 1956
שם הפרק  שבת, 25/8/1956

 

 

שבת,  25/8/1956

 

בבוקר הופיע אלישיב עם תוכנית המסע, על מנת לקבוע מסמרות לגבי שלבו הראשון:-בורמה, פיליפינים, יפן, הונג קונג, סינגפור. עדיין אין אישורים ממאלאיה, מציילון, מנפאל. אם כל השלוש נושרות מהתוכנית, ייווצר חלל ריק של עשרים יום בין סינגפור ובין בומביי. אלישיב בטוח כי לא כל השלוש תכזבנה, ואם יישארו לנו כעשרה ימים, הריהו מציע לבלותם בנווה-ההרים דאר ג'ילינג [מצפון לכלכותה.

לגבי תאריך יציאתנו יצא תקר רציני. מקובל היה בידי כי אנו יוצאים בראשון של חוה"מ סוכות, והנה התברר כי המטוס של "אייר-פראנס" לטהרן יוצא בליל א' סוכות או בבוקרו – ב-2 אחרי חצות. פירוש הדבר כי אני פותח את מסעי בחילול חג - מעשה שלא ייתכן. להקדים צאתי בשבוע תמים כדי להשתמש באותו קו הרי זה חוסר שחר גמור, ולכן הברירה היחידה היא לצאת יומיים-שלושה לפני החג לקושטא ומשם להגיע לטהרן - עקיפה יקרה ואיבוד זמן, אך אין מזה מנוס. שמעה צפורה על השינוי העומד על הפרק ואמרה: שמא אלווה אותך עד קושטא ואשהה שם ימים אחדים? אמרתי כי אכן זה רעיון מצוין, ואם כך הרי יש יתרון באותה תוכנית, ומיגרעתה היחידה היא קיצור הזמן שנותר לי עד לנסיעה.

שלהבת פרייר בא להרצות תוכנית של ספר גדול על עלילת ההעפלה מאיטליה, אשר ישקף את כל פרשת שליחותן של היחידות היהודיות במלחמת העולם השנייה כלפי יהודי הגולה ושארית הפליטה.

משה ותמר יובל באו לביקור על מנת "להציג" את הטף: נעמי ובועז, ואין הצירוף חסר אלא את רות. שמחנו מאוד לראות את משה בעל בעמיו - עם אישה טובה וילדים חמודים.

אחר הצהריים לתה עָם רב - למעלה משלושים, שוב כמחציתם משרד החוץ. מאריה אילן נודע לי כי הרמטכ"ל עומד למנות את חיים הרצוג כעוזרו לענייני שה"ן. זוהי בחירה טובה העשויה להמתיק ואף למנוע נזקים. אריה שמע כי רה"מ אינו מאושר ביותר מהעברת הסמכויות שפירושה התעסקות הרמטכ"ל בלהטי מדיניות, אבל כנראה לא ראה מנוס מלספק משאלתו של ילד טיפוחיו אשר היצר המדיני מעבירו על דעתו.

את המנכ"ל לא ראיתי זה עשרה ימים ולא שמעתי מפיו הגה זה למעלה משבוע - וזה בשעה שרק בית אחד חוצץ בינינו. בשעת מסיבת התה בביתנו, כשאנשי המשרד מתווכחים ביניהם על המרפסת, הופיע וולטר ברחוב. חשבתי שמא ניצנץ בראשו הרעיון הגאוני כי עליו לסור אלי פעם - אך לא כן. ראני ואמר: עלי ללכת לבר-מצווה של שלמון. נכנס לגינה, החליף מילותיים עם החברים, ונפטר לדרכו. מה מאוד משונה התנהגותו של איש זה אשר לכאורה לא היה במשרד אדם קרוב לי ממנו. אכן רבו האפתעות בחיי לרגל ההתפטרות, המוסיפות לי חוכמה בינה ודעת.

גם אנו ניגשנו לאותה בר-מצווה של שלמון - נכדו של ר' חיים סלומון ובנו של אברהם שלמון, היועץ הכלכלי בשגרירות וושינגטון.

 

[להלן עיקרו של מכתב מ"ש ליעקב צור, שגריר ישראל בצרפת, שנכתב ביום זה:]

 

ליעקב היקר שלום,                                                                                    25.8.56

 

תודתי על מכתבך ממקום הנופש הקצר. אני יוצא למסע ממושך - למעלה מחודשיים - על פני אסיה --- צפורה איננה נוסעת איתי, מחוסר תקציב - או מחוסר הבנה. אכן נוכח הרגישות החולנית השוררת בארץ אולי מוטב לי באמת לנסוע ביחידות - ז.א. רק עם מזכיר - אם כי בשביל שנינו זהו קורבן מכאיב. שמעתי מדוד ומאהוד על השיחה עם מולה ועל הביקור בכלל. בנקודה חיונית אחת לא היו גירסותיהם תואמות זו את זו. לדברי דוד רמז מולה ברור כי האנגלים והאמריקנים יודעים על העיסקה החדשה [של הרכש, צרפת-ישראל], וכי האנגלים משלימים איתה ואילו האמריקנים מתקוממים ומפעילים עכשיו לחץ על קנדה לבל תמכור סילוניה לנו. אהוד אינו מאשר גירסה זו. לך פיתרונים. כאן סבורים אנשים כי העניין עודנו סוד צרפתי שלא נתגלה לשני המערביים האחרים. אני מפקפק בזה מאוד ---.

 

                 שלך

                 משה

 

העתקת קישור