שיחה עם גנרל היינינג                                                       ירושלים, 29.7.1938

 

הגנרל קיבלני בנוכחות עוזרו, קפטן קרוסלי, אשר רשם את הדברים. פתחתי ואמרתי, שזה זמן-מה חיפשתי הזדמנות להביע את הערכתי למפקד הכללי ולדון עמו במצב. לרוע המזל הפריע עניין בן-יוסף. אז ביקשנו להיפגש עם הגנרל כדי להעתיר למען המתקת הדין, אולם הבינונו היטב מדוע, לדעתו, לא יכול היה לקבלנו ומדוע ביקש מאיתנו להגיש את דברינו בכתב. אמרתי, שברצוני להבטיחו כי על אף צערנו שלא יכול היה לקבל את השקפותינו באותו עניין, אין בליבנו מרירות כלפיו אישית, שכן מביניים אנו כי עשה מה שסבור היה שמתפקידו לעשות.

הגנרל הודה לי על דברי והוסיף שבעניין בן-יוסף הוא היה רק מבצע. המשכתי ואמרתי. שרצינו להיפגש עמו גם כדי שלא תהיה אי-הבנה באשר לעמדתנו כלפי פעולות-טירור המבוצעות על-ידי יהודים. סערת הרגשות בקהילה היהודית, אשר התחוללה בעקבות הוצאתו להורג של בן-יוסף, יכולה הייתה לגרום לאי-הבנה כזאת. תהיה זו שגיאה לראות בהתפרצות-רגשות זו משום אישור לפשע שבוצע. הסוכנות וכל החוגים האחראים בציבור היהודי מוכנים לשתף פעולה עם הממשלה בחיסול הטירוריזם היהודי.

הגנרל אמר, שהוא מעריך את המאמצים שעושה הסוכנות להחזרה הסדר בארץ.

הסברתי את הרקע הפסיכולוגי לפעולות-טירור אשר בוצעו על-ידי יהודים והצבעתי על כך שכמעט כל הפעולות הללו בוצעו בערים, ואילו בכפר היהודי, הנושא בנטל ההתקפות הערביות, מקום בו אנשים מתנסים בקשיים הרבים ביותר בהגינם על חייהם ועל רכושם, לא נעשו שום פעולות-תגמול להוציא מקרה אחד, או שניים. [---]

המשכתי לתאר את תנאי-הביטחון באזורי הכפר היהודי ודיברתי על ההתקפות האחרונות שהצביעו בבירור על החלטתם הנחושה של הכנופיות הערביות לבצע פעולת-ראווה ולמחות מעל-פני האדמה יישוב יהודי מבודד. לאחר-מכן חזרתי על הבקשות לתוספת הגנה אשר הגשנו בשיחתנו עם הנציב ב-26 בחודש.

כיוונתי דברי בעיקר למשמרות הניידים הפועלים בין היישובים והסברתי מדוע חושבים אנו שהרחבתה של צורת-הגנה זו היא חיונית. דיברתי גם על הצורך באימון נוסף. לסיכום הזכרתי את היחידה בת 200 שוטרים מוספים יהודים המגינה על העובדים העוסקים בהקמת גדר-טגארט. העבודה תושלם בקרוב, אולם נראה לנו שחבל לפרק יחידה רבת-ערך זו אשר הצליחה כה יפה במילוי תפקידה הקשה.

הגנרל ענה שיש לו רושם שהחולשות הקיימות בהגנת היישובים היהודיים הן תוצאה מחוסר ארגון יותר מאשר מחוסר נשק. נראה שדרוש תיאום מוצלח יותר בין היישובים בענייני הגנה. הוא מוכן לשלוח קצין מוכשר כדי לבחון את תוכנית-ההגנה ולהציע שיפורים. אשר לבקשותינו המפורטות, אין הוא יכול לעסוק בהן ישירות. הוא מבין שהצגנו אותן בפני הממשלה והממשלה מסוגלת לטפל בהן.

בשום אופן אין הוא פסימי בקשר למצב הביטחון בעתיד. אין הוא חושב שהפרעות הסדר יימשכו זמן רב. הפלח איננו לוחם והוא הולך ומתעייף. אין הוא שותף לחששותי שיישובים יימחו מעל-פני האדמה. אין הערבים מסוגלים להילחם ברצון נחוש. ברגע שהם נתקלים בהתנגדות נמס ליבם. הכנופיות בכלל נמצאות במצב התפרקות. מספר האנשים בכל כנופיה הולך ויורד. הוא ראה ידיעות ב"פלשתין-פוסט" על כנופיות שמנו מאה איש ויותר. לדעתו, כנופיות כאלה מצויות רק בדמיונם של האנשים. תגבורת אנשים מן החוץ נפסקה לחלוטין. גם זרימת הכסף פחתה. כל תנועת-הטירור נראית לו כחסרת-תנופה.

עיקר הצרה טמון באי-הוודאות הפוליטית. אנשים נוטים לפרש חוסר מדיניות כסימן של חולשה. הם סבורים שאין לממשלה די אומץ לקבוע מדיניות וגם לכפותה. תחושה זו יש לה, כמובן, השפעה הרסנית על הציבור והיא מאריכה את חייה של תנועת-הטירור. לממשלה אזרחית קשה מאוד כמובן לנהל ארץ העוברת זעזועים. בהקשר זה נעשתה שגיאה חמורה לפני שנתיים, אולם הוא מקווה כי ברגע שתיפול הכרעה ישתפרו פני הדברים. הכרזת מדיניות יכולה גם היא לגרום להתלקחות, אבל אז אפשר יהיה לדכא אותה בצורה נחרצת. מצד שני, משוכנע הוא שערבים רבים יקדמו את ההחלטה בברכה בעומק ליבם, וינשמו לרווחה כשתבוצע החלוקה. מלבד זאת, כשיוכרז על חלוקה ידאג כל אחד קודם-כל לעתידו ועתיד רכושו ופחות תשומת-לב תוקדש למרד. עצם העובדה שיתברר כי הממשלה יודעת מה יש בדעתה לעשות ומתכוונת להוציא לפועל את החלטותיה, תהיה לה השפעה מבריאה. אלה שינסו אז לארגן מרד בקנה-מידה נרחב עתידים להיכשל. הם לא יהיו מסוגלים להביא אנשים מן הארצות השכנות, לא תהיה אז אפשרות כזאת. יהיה עליהם להסתמך על הפלח אשר אין לו אומץ להילחם.

הסיבה לצרות הנוכחיות היא, במידה רבה, כלכלית: אילו הייתה אפשרות ליזום צעדים נרחבים להקלת המצב ולמילוי הקיבות הריקות היו מחצית הקשיים נעלמים מייד. אולם השפל הכלכלי כשלעצמו הוא תוצאת אי-הוודאות הפוליטית, מכאן שהכל נובע מאותו מקור.

אין הוא מייחס חשיבות רבה לתפקידו של המופתי ושל החוג הסורי. הנזק שגורם המופתי הוא פסיכולוגי בעיקרו. מכיוון שהוא נמצא כה קרוב לגבולות ארץ-ישראל מאמינים האנשים שהוא זומם משהו ויש לכך השפעה רעה. הוא, על-כל-פנים, מסכים בהחלט שכדאי לסלק את המופתי מקרבת ארץ-ישראל והוא בטוח שנעשים מאמצים בכיוון זה.

אמרתי שהשקפתו האופטימית של הגנרל נסכה גם בי ביטחון רב. אף-על-פי-כן עדיין חושש אני שקיימת סכנה חמורה שיישובינו יותקפו ולכן רואה אני צורך דחוף בחיזוק הגנתנו.

הגנרל העיר שהוא מסכים כי יש כמה נקודות הנראות חלשות מאוד, כמו, למשל, נווה-יעקב שמצפון לירושלים [---]. עם זאת, סבור הוא, שבעיית היישובים המבודדים הספורים הללו אינה משנה את העניין בעיקרו.

באשר לעניין העיקרי אמרתי, שחלקים שלמים של הארץ נמצאים בפיקוח הכנופיות. נכון שהמופתי אינו יכול כבר לשלוח מגויסים במספרים גדולים, אבל הוא עדיין שולח מדריכים, הוראות וכסף. דיווחתי לגנרל על שיחה שהתקיימה לאחרונה בביתו של המופתי בלבנון ושקיבלתי עליה ידיעות מוסמכות. ערבי מסוים מחיפה העוסק בשירותי-הנמל שאל את המופתי איך חייבים הוא וחבריו לנהוג במקרה שיפרוץ מרד בקנה-מידה גדול, כפי שמניחים כנראה. המופתי הורה לא להשבית את הנמל במקרה כזה. דומה שהניסיון המר ביפו נלמד היטב. יחד עם זאת הביע המופתי אופטימיות מוחלטת באשר לתוצאות הסופיות של המאבק. תהיה התקוממות נרחבת, ואף כי ייתכן שאלפי ערבים ייהרגו - שכן הוא בטוח כי בריטניה תשתמש בשיטות-דיכוי נוקשות ביותר - הניצחון הסופי יהיה לצד הערבים. הכוחות התומכים בפראנקו בספרד עומדים מאחוריו בפלשתינה. לא יהיה מחסור בכסף ובנשק ולבסוף תיאלץ בריטניה לוותר.

הגנרל אמר, שאם מטפח המופתי חלומות כאלה אין הוא אלא מוליך את עצמו שולל. יש הבדל יסודי בין ספרד וארץ-ישראל. ספרד איננה בריטניה הגדולה - ארץ-ישראל ובריטניה הגדולה חד הן. חוץ מזה אין הוא חושב שהיטלר יסתכן בסכסוך חמור עם בריטניה הגדולה בגלל ערביי ארץ-ישראל.

חזרתי לעניין ההגנה ושאלתי שוב אם אין הגנרל יכול לעשות שימוש ביחידת-הגדר.

הגנרל שיבח את עבודתה הטובה של היחידה, אבל סבר שאפשר לקיימה רק כל עוד היא דרושה. אין אפשרות לקיים אותה כעתודה לכל צורך העלול להתעורר בעתיד. מדוע לא ישתמשו בבחורים אלה כתגבורת ליישובים חלשים וכדי לשחרר אותם אנשים ביישובים, שעייפו משמירות-לילה רבות?

הערתי שרוח-היחידה שהתפתחה שם היא בעלת ערך רב וחבל לבזבזה. הגנרל אמר, שהוא מבין היטב כי אנו רוצים מאוד להמשיך ביצירת גרעינו של צבא יהודי ואין להאשימנו בשל כך, אולם לפי הערכת-המצב שלו הזמן לעשות זאת יכשר רק לאחר שיוחלט סופית על תוכנית החלוקה. משך תקופת-המעבר נהיה אנו זכאים לצפות לעזרה ביצירת הצבא. אך כרגע זוהי בעיית ההגנה על החיים והרכוש ובעיית החזרת הסדר על כנו בארץ.

אמרתי, שאיננו דואגים לצבא היהודי אלא להגנה עצמית ולדיכוי הטירור במהירות האפשרית. דרך אגב, רק אם הגנתנו תהיה יעילה יותר ויותר נוכל להצליח במניעת פעולות-תגמול.

הגנרל העיר, שאי-אפשר להרשות את חימוש היהודים רק מסיבות פסיכולוגיות.

עניתי, שלדעתנו חשובה הרחבת ההגנה לגופה, אלא שבנוסף לתוצאה ישירה שתהיה לתוספת נשק מבחינת הגנה תהיה לה גם אותה השפעה פסיכולוגית עליה דיברתי.

הזכרתי את פלוגות-הלילה המיוחדות ואמרתי כי נראה שהן עושות עבודה חשובה עד מאוד ושהיינו רוצים שתורחבנה.

הגנרל הסכים שהן עושות עבודה טובה, אולם אמר שיש להיות זהיר מאוד בהרחבתן. הוא הוסיף שהוא עצמו אינו אלא "גלגל בתוך גלגל" - רמז לקשיים שבפיקוח כפול.

בסוף השיחה ניסה שוב לשכנעני כי לא אתייחס אל המצב בפסימיות. "חזק את לבבך, מר שרתוק", כך אמר. הוא היה בטוח כי ברגע שתתפרסם החלטה ישתפרו פני הדברים.

אמרתי, כי מבחינה היסטורית אנו גזע שליבו איתן, אולם אינני בטוח כלל שהחלטת הממשלה תיישב את הבעיה על הצד היותר טוב. לא כל תוכנית חלוקה נהיה מוכנים לקבל, הכל תלוי בטיב ההחלטה שתקבל הממשלה.

נראה שגם בנקודה זו סבר הגנרל שהפסימיות שלי היא בלתי-מוצדקת ואמר: "התעודד-נא, מר שרתוק".