שבת, 7/9/1957
פנסיון "טֶלטש" זה בקריית עמל הוא "צל חיוור מימי הזיו" [ר' "נפרדנו" מאת לרמונטוב ב"מחברת תרגומי שירה" של מ"ש, ע' 22] של מלון "טלטש" שעל הכרמל בחיפה. ריהוטו פשוט בתכלית וכולו מצומצם ומצונע אך נקי ומסודר. מחזיקה בו הבת הלא נשואה, אחותה של רוזה לוברני יקירתנו. הגבירה הזקנה, אשר עוד בחיים חייתה, אף היא כאן, עודנה עוטה הדרת פנים וארשת תקיפות.
עם ארוחת הבוקר הופיע חבר ותיק, עובדיה אברהם, תימני שבתימנים, כולו כמתואר על ידי הזז, אשר "הלך לי לאיבוד" זה משנים. הכרתיו לשעבר בירושלים והנה עתה צץ מהנשייה והריהו נושא איצטלה מכובדת - מזכיר ההסתדרות בקריית עמל זו. הוא שבישר לצפורה כי בעשר עליה להופיע באסיפת תא חברות המפלגה. כעבור שעה קלה הופיע האיש הקרוי [יצחק] קַלֶנברג, אשר הוא שפיתני בכלל לבוא הנה, ואיתו חבֵרונת מחיפה, החולשת מטעם המפלגה על תאי החברות במחוז, לקחת את צפורה אחר כבוד לאסיפה בסניף המפלגה, להרצות שם על אוסטרליה. נותרתי לבדי בחדר הקטן ועטתי על [עריכת תרגום] ג'ילאס. עבדתי בלי הפוגה וללא הפרעה עד שהגיעה שעת ארוחת צהריים. המלאכה הייתה איטית-וכבדה, אך יצאה מתוקנת. צפורה נתאחרה - נודע לה מאחת משומעותיה כי דודתה שרה עזריהו, תושבת קבע של אפיקים, מבלה קיצה בקריית עמל זו, ותלך לבקרה.
אחה"צ בא עובדיה אברהם הקטן עם בתו החמודה - ילדונת תימנייה עד שורשי השערות - להסיענו לביתו לתה. בבוקר נעתרתי להזמנתו זו, שהייתה מאוד לבבית ודחוּלה. ראיתי כי נפשו מפרכסת להביאני בצל קורתו, לאחר שהגיע להתיישב בקריית עמל ויש לו בית משלו והוא פה ראש וראשון בהסתדרות. אילו הזמינני אחר כי אז התנצלתי וסירבתי, שכן בפירוש התניתי כי פרט להרצאה יהיה יומי פנוי, אבל לא ראיתי להשיב פני עובדיה, פן יחשוב כי תימניותו בעוכריו, ובטוחני כי כך היה חושב, שכן איש מהם לא השתחרר עדיין מאותו תסביך. אומנם חששתי כי אחרים ייעלבו שהעדפתיו על פניהם אך משהגענו לביתו נחה דעתי. הוא הזמין סגל חבורה - את ראש המועצה המקומית ואת מזכיר המפלגה ואת חברי ועדת הסניף ולבל יחסר המזג גם עולה אחד מבבל, כולם חברי מפלגה איתנים, פועלי חרושת בחיפה אשר שפרה עליהם נחלת שיכונם בקריית עמל. אשת עובדיה אף היא מובהקת בגזעה, צנומה וכחושה ושחרחורת ומפיקה פיקחות. אף הבן הבכור, הלומד בביה"ס המקצועי שליד הטכניון בחיפה, נאמן למחצבתו, ועוד יש בת שהגיעה לפרקה והיא לומדת בסמינר הקיבוצים "שלהם" באורנים. הכלל - משפחה תימנית במלוא המעלה. שאלתי את עובדיה אם יש תימנים במקום וענה כי אין. העולים החדשים כאן הם רומנים והונגרים מזה, בבלים ומרוקנים מזה. אמרתי כי מוטב כך, שכן לאשכנזים ולשאר שבטים יש בוודאי דרך ארץ אליו כאל מזכיר ההסתדרות, אך אילו היו כאן תימנים היו ודאי מקילים בכבודו כמי שהוא אחד מהם ומה יתרון לו על פניהם, ונמצאו מוציאים לתרבות רעה גם אחרים.
השולחן היה עמוס כל טוב - עוגות ושזיפים וענבים ובוטנים. בעלת הבית הגישה תחילה קפה תורכי, זאת אומרת ערבי, בספלים זעירים ואחרי כן תה בכוסות - ונסתמל בצירוף זה מיזוג התרבויות. המסובים ביקשו לנצל את שעת הכושר ולשמוע מפי סתרי תורה על הנעשה במפלגה מאחורי הקלעים ובוודאי נתאכזבו מתשובותי התְחַמְקניות. משהגיעה שעתנו ללכת לאסיפה קם עובדיה על רגליו ונשא נאום קצר ונרגש וברור מאוד בביטויו, ללא כל גימגומים, על הזכות שנפלה בחלקו וכו', והגיש לי מתנה נדירה: גרגיר חיטה משופד על סיכה בתוך שפופרת זכוכית קטנה ועליו כתוב פסוק שלם מתהילים: "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי, עזרי מעם ה' קונה שמים וארץ", ולבסוף חתימת הכותב, סופר סת"ם תימני בירושלים. את הכתוב אפשר היה, כמובן, לקרוא רק בעזרת זכוכית מגדלת חזקה.
הרצאתי זו בקריית עמל באה כאפתעה בשני שלבים. לכתחילה פנה אלי פתאום אותו קלנברג והציע כי אבוא פעם לשבות אצלם בחיק הטבע, כאורח יקר, ואגב הביקור אפגש עם חברי המפלגה שבמקום. כיוון שהבקשה הייתה כנה, צנועה ונאה וכיוון שהייתי חייב ממילא ביקור לשער העמקים הקרובה, אמרתי לצפורה אדרבה, ניסע ונבלה שם שבת. חשבתי כי פגישה עם חברי המפלגה בקריית עמל פירושה שיחה עם 50-40 איש ואישה. התניתי כי אהיה חופשי לנפשי עד 5 אחה"צ וכי אשלם מכיסי דמי הפנסיון. והנה ביום ו' בבוקר נדהמתי בראותי מודעה בעמוד א' של "דבר" כי אני מופיע בכינוס חברים פומבי בקריית עמל בשביל כל הסביבה נושא הרצאתי הוא "ישראל בעיני האומות" - ראו כי הרצֵתי על נושא זה במקומות אחרים והסיקו כי זהו עכשיו הנושא "המודרני".
על עובדה "מוגמרת" זו שהועמדתי בפניה היה לי "בירור" עם קלנברג. טען כי עשה זאת לא בכדי. קריית עמל שייכת לחיפה. בחיפה, לאחר שביתת "אתא", תסיסה רבה. יש הרהורי תשובה ויש רוגזה רבה בפינות שונות. פועלי "אתא" עצמם ורבים אחרים לא ידעו פרטי ההשתלשלות, עד שבא הבירור במרכז ונתגלו הקלפים. עם זה יש חרון רב על מתקיפי חיפה ב"מרכז", בכללם גם עלי. היו לחישות השמצה. הוא נתכוון להפגין כי סניף זה בקריית עמל אינו חי מפי חיפה וכי יחס המוני חברים אלי כשהיה. אגב כך סיפר סודות מהחדר. לדבריו אבא חושי חַייב בשערוריות שאירעו יותר מאלמוגי. אבא הוא שהשפיע על אלמוגי לדחות את הצעת ההתערבות של ב"ג. אבא גם גילה חוסר כל הגינות ביחס לאלמוגי עצמו.
בהגיענו למקום האסיפה נדהמתי שנית. קריית עמל, כטבעון שכנתה, היא כולה מידרונים נטועים, שופעת ירק וצל. ברחבה מוקפת שדרות עצים גבוהים אשר מול בית המפלגה - אף קיומו של זה היה בגדר אפתעה - מצאתי קהל רב מאות, אולי כאלף איש, יושבים שורות שורות וגושים גושים ומסביבם רבים עומדים צפופים, וכולם נהנים מהצל. היו כאן תושבי שתי העיירות האחיות - ההסתדרותית ו"הפרטית" - ואנשי המעברות שהפכו שיכונים ובני יישובים סמוכים, ציבור גדול ומחייב ביותר. למרבה הסמכות הופיע להם מחיפה, מזכיר המפלגה במחוז. לי היה ברור עכשיו מה קרה מבחינה זו. הן היה מו"מ רב איתי על הופעתי בחיפה בעיצומה של השביתה, כמובן להרצאה סתם, אבל הכוונה הייתה להיבנות מהופעה זו מוסרית. הסכמתי בתחילה להופיע. אך בתנאי כי הבמה תהיה של מינהל ההסברה [הממלכתי] ולא של מועצת פועלי חיפה, ומשנתברר לי כי אנשי מפ"ח השכילו להשתלט על אנשי "המינהל" וקבעו כי אלמוגי יהיה יו"ר - ביטלתי את הופעתי. הם תפסו היטב מה קרה ועתה באה נוכחות [נתן] להב [ממזכירות מפ"ח] להפגין כי שלום בינינו והריני מופיע אחרי הכל תחת דגלם. לפני שניתנה לי רשות דיבור נאמו קצרות ראש המועצה, להב, קלנברג, והאישיות ההיסטורית של הסביבה כולה - הסבתה צפורה [אלמנת איש "השומר" אלכסנדר] זייד.
הרצאתי ארכה קרוב לשעה וחצי. ההקשבה הייתה מצוינת, הריקמה הייתה מהדורה משוכללת של ההרצאה האחרונה בתל-אביב. מכיוון שהפותחים הכריזו, אומנם על אחריותם שלהם, כי אני עומד לספר רשמים מסיורַי, ראיתי לשלב בהרצאה משהו על אסיה ומשהו על אוסטרליה ודומני כי הדברים נתמזגו יפה עם הנושא העיקרי ושימשו אסמכתות מועילות לו. אף כאן סיימתי באתגר למפלגות השמאל להוכיח כי אותם חילוקי דעות הקיימים אולי בינינו מצדיקים שבירת אחדותו של מעמל הפועלים. המעמד כולו היה בלי ספק עניין לענות בו בשביל הסביבה הזאת. ראש המועצה היה סבור כי מיבנה הנאום היה "להפליא".
יצחק [פוזננסקי] הנהג שהביאנו אמש לשער העמקים ובלילה לקריית עמל, חזר ללון בשער העמקים אשר בנו הוא חבר בו. עתה בא להסיענו למחוז חפצנו הערב. הרגשתי חמימות רבה מצד החברים שנפרדו מאיתי בשער הפנסיון. באה שעת חשבון וכאן שוב אפתעה. שאלתי את בעלת הבית כמה מגיע ממני. אמרה לא כלום. סבור הייתי כי למרות שהצגתי תנאי ברור כי שלם אשלם ותנאי זה נתקבל במפורש, הערימו עלי אנשי הסניף וגזרו על קלרה טלטש לא לגבות ממני סכום כלשהו. אך לא כן היה הדבר. היא הודיעה חגיגית כי כיוון שזו לנו הפעם הראשונה להתאכסן אצלה היא מבקשת כי נראה עצמנו כאורחיה ומכאן ואילך נשלם. כל השידולים לא הועילו ואף הגברת הזקנה יצאה להזכיר כי לא מעט הארחנו את אורי [לוברני] נכדה וזהו פירעון-מה של מה שחב לנו. הרי שגם המפלגה גם אנו יצאנו פטורים.
לרמות מנשה הגענו כבר בחשכה. זה ביקורי הראשון במקום זה. הקיבוץ כבן עשר ונתמזגו בו דרום אמריקנים ופולנים. שוב משק טיפוסי של הקיבוץ הארצי בסדר ובנוי שבו ובאיכותו האנושית, אך דרום האמריקנים הללו, שהם אנשי נימוסין ובני תרבות וגם בני טובים כולם - אם גם מעטים מהם ילידי אותה יבשת ואילו רובם בני פליטי גרמניה ופולין ויש גם ילידי הארץ שגלו בילדותם עם הוריהם ומשגדלו חזרו והחזירום - ניכר בהם עודף הליטוש החיצון על התוכן הפנימי וקשה להשתחרר מהרושם כי שורשיותם עודנה צפויה למיבחן. כן לא עלה בידי לברר באיזו מידה הם דבקים בתורתו המדינית של השוה"צ ומה מעמדם בתוך אותו נחשול חיקרי-הלב העובר על תנועה זו עכשיו.
אף כאן הוּבלנו תחילה לאחד החדרים. מתגוררים פה כמה וכמה זוגות הורים - מצ'ילה ומאורוגואי ומארגנטינה ומברזיל, בולטים בהם יהודים גרמנים אך יש גם פולנים - והוקמו להם חדרים מרווחים ונאים ביותר, לפי הנוהג החדש עם מרפסות סגורות ונוחיות, וריהוטם לעילא ולעילא. סעדנו בחדר האוכל וחזרנו לחדר ונקראנו אחרי תשע. בקריית עמל נסדק קולי עקב מאמץ הדיבור באוויר החופשי ואף פה הוטל עלי לדבר תחת כיפת השמים כשקהל השומעים הרב יושב על ספסלים נמוכים או יושב או שוכב על הדשא. מלבד אנשי המקום היו כאן גם ממשקי הסביבה - עין השופט ורמת השופט ודליה של הקה"א וגלעד של "האיחוד". פתחתי ב-9.25 וסיימתי ב-12. כאן לא ויתר הקהל על שאלות. עניתי על אלה שהיו לנושא. היו ששאלו על המצב בסוריה ועל הפלוגתה בין ב"ג וגולדמן והללו נחלו אכזבה. כמו בשער העמקים כן גם פה החידוש המפתיע שנתגלה בהרצאה הוא יחס אומות דרום אסיה לסין - זאת אומרת פחדן העמוק מפניה והערכתן השלילית של מישטרה. ושוב חזרנו לחדר והושקינו חמים ויצאנו באחת וליוונו בטנדר מזוינים אחדים על פני בת שלמה עד הכביש הראשי ליד פוריידיס והיגענו לת"א אחרי שתיים ושכבנו לישון בשלוש. ההרצאה על ישראל באסיה ברמות מנשה הייתה ה-53. עדיין לפני תור ארוך של קיבוצים המייחלים להרצאה זו.
