שליחות לאוסטרליה - פרת - יום ה', 9/5/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  שליחות לאוסטרליה - פרת - יום ה', 9/5/1957

 

 

יום ה',  9/5/1957

 

 

שליחות לאוסטרליה - פרת

 

 

שוב היה הלילה משובש בחלומות יוצאי דופן, אך לא זכרתי מהם דבר וחצי דבר. ושוב חלה עלייה במצב רוחי לאחר הניסיון של אמש.

מהבוקר צלצולי עיתונאים ודחיתים למסיבה שנקבע לה מועד. בעיתוני הבוקר פירסומת לבואנו ותמונה חיה מאוד שלי ושל צפורה - המחייכת חמודות בקבלה זר פרחים מידי נערה בנמל האוויר. שלחתי מיברק נרגש של תנחומים לדורותי רוטשילד בלונדון, על פי מען השגרירות.

יצאנו לביקורים. תחילה ניגשנו לארמון המושל - House Government כדת וכדין - והכוונה הייתה כי רק אחתום את שמי, אבל השליש שאל אם אין ברצוני לראות את HE [Excellency His (הוד מעלתו) - המושל] פָּנים וכמובן אמרתי הן ומייד הוכנסתי. שוב מצאתי גנרל אנגלי, שהיה בארץ במלחמת העולם האחרונה, ושוב נתגלגלה השיחה על מיבצע סיני ואמר: "מאוד התרשמתי כי היה בידי המצרים רק שבוי ישראלי אחד בעוד שמספר השבויים המצרים הגיע לאלפים רבים". אך מייד שאל: "מה היה אילמלא נכנסו אנגליה וצרפת למישחק, בין אם הייתה קנוניה או לא הייתה?" חזר ושאל להבהיר כוונתו: "מה היה אילו היה ברור מראש כי אין לצפות לכניסת שתי המעצמות למערכה?" התחמקתי מתשובה ברורה. שאל הרבה על התפתחותה של ישראל.

משם למשרד רה"מ. אגב, ראש ממשלה באחת המדינות נקרא Premier ורק ראש הממשלה הפדרלי מכונה Minister Prime. במערב אוסטרליה ממשלת פועלים ורה"מ הוא בחור גבוה, כסוף-צדעים, עמוק-עיניים, כחוש וזקוף, נראה כאיש עבודה רציני. שוחחנו ארוכות בענייני מישטר ומינהל ובעיות משק. לא גילה שום התעניינות בישראל ולא הציג אף שאלה אחת.

משם ברגל לראש העיר, Mayor Lord בלע"ז - זה התואר המקובל בכל ערי הבירה של מדינות אוסטרליה - בתוך בית העירייה שהוא בניין מפואר למדי. נתכנס שם "סגל חבורה" - חברי המועצה, ראשי כמורה, פרופסורים, עורכי עיתונים וכיוצא באלה. ראש העיר נשא דברי ברכה נלבבים ועניתי בנאום (השביעי). תפסוני כאן עיתונאים והציגו שאלות - בעיקר על המעבר בסואץ.

ארוחת צהריים אכלנו במלון יחד עם הברֶקלרים. מהארוחה לתחנת השידור לשם הקלטת ראיון, משם חזרה למלון למסיבת עיתונאים, שהייתה טרדנית למדי מרוב שאלות ניבערות.

פרת היא עיר מהוללת ביפי סביבתה אבל לנו לא ניתן לראות מזה אלא על קצה המזלג. אחר הצהריים הוסענו למצבת הזיכרון לחללי המלחמה המתנוססת על גבעה רמה מחוץ לעיר, ממנה נשקף מראה נהדר של הים והיבשה כאחד. שוב היה הטקס המקובל, אלא כאן מצאנו מצבה מיוחדת לחללי המלחמה היהודים והנחתי זר גם לרגליה.

ארזנו חפצינו בעוד מועד לקראת טיסת הלילה. בעיתון אחה"צ נמסרו דברַי הבוקר, כולל נאומי אצל ראש העיר, באופן המניח את הדעת.

ארוחת ערב מוקדמת אצל ברקלר, כשרעייתו משפיעה עלינו מאכלות כיד המלך. ההשתלטות על מנות הבשר המוגשות בארץ זו מהווה בעיה בפני עצמה.

מבית ברקלר לבית הכנסת, לאסיפה פומבית. כל הגברים, ואף הנואם בכלל, חבושי מיגבעות. שוב הארכתי למעלה מן המידה בנאומי השמיני - איני מצליח לכבוש יצרי - אך שוב הייתי מרוצה מהנאום, והקהל עוד יותר. המגבית נראתה לי קשה ומפוררת, אך ברקלר היה מרוצה מההתחלה שעלתה בהרבה על אשתקד.

ליוונו רבים לנמל האוויר ויצאנו ב-11.30 בלילה.

 

העתקת קישור